אחיה השילוני, בן 86 ממרחב השרון, שמונה שנים ב"ידיד לחינוך"

"אתה סמל לילדים ולאנשי צוות רבים בבית הספר- אדם ערכי, נעים הליכות, ששמו הולך לפניו בתחומים רבים" ( גליה בן-גיגי- מקשרת בית ספרית)

מאת: יפה דואק

אחיה השילוני, בן שמונים ושש, הוא מתנדב וותיק בקבוצת מרחב שרון, עד לאחרונה התנדב בבי"ס "לב-רן", עסק בתמיכה פרטנית ובהרצאות בנושאי "מורשת ישראל" ו"מורשת קרב". לאחרונה עובר אחיה חוויה קשה, הוא נפגע בראשו בעקבות תאונת אופנוע, (הוא טס נמוך מדי).

א' תלמידה בבי"ס לב-רן בצורן (מרחב שרון) כתבה לאחיה:

במלחמת ששת הימים, הטיס הליקופטרים שהשתתפו במלחמה, ולאחריה הפעיל הליקופטר בשם חיל האוויר עבור חברת "נתיבי נפט" שהפיקה נפט באבו-רודס שבסיני.

בשנת 1969 פרש לחיים אזרחיים, עבד בחברת "ארקיע" וטס שם על מטוסי הרלד, ויקאונט ודש 7 – עד פרישתו לגמלאות בשנת 1994. במקביל המשיך לטוס בחיל האוויר כארבע שנים הן על מטוסי תובלה והן בהדרכת פרחי טיס על מטוסי פייפר.

במלחמת יום הכיפורים הפעיל אחיה מטוס הרלד לפינוי הפצועים מסיני וכן הטיס חיילים מסיני ובסיסי התעלה כטייס מילואים בטייסת "ארקיע". במקביל התנדב להסיע אוטובוס של חברת "דן" לרווחת תושבי תל-אביב וסביבתה, כיוון שרוב הנהגים היו מגוייסים מחוץ לעיר. בפעילות זו עסק כחצי שנה. מיד לאחר מכן התנדב לעזור לסגל הרפואי של בי"ח לוינשטיין בטיפול בחולים ובהסעה למרכזים רפואיים אחרים בקצב של פעמיים בשבוע. לקראת סוף 1974 התנדב ליחידות התנועה המיוחדות של המשמר האזרחי במרחב הירקון ואח"כ

בתחנת רמת-השרון, ועד לפני זמן קצר היה פעיל בפעילות למניעת תאונות, הזרמת התנועה על הכבישים ומניעת מפגעים בכבישיי השרון. הוא גם הצטרף להנהלת "ביתנו" במה שהייתה אז המושבה רמת-השרון, ומשנת 1995 הפך ליו"ר סניף "צוות" במושבה עם פרישתו של חברו דב לוין. עד היום אחיה הוא חבר ועדת ההתנדבות של "צוות" ומשתדל להפעיל את חברי הסניף לפעילות התנדבותית הן בנושאי מורשת קרב בשיתוף פעולה עם בתי-הספר והמתנ"סים והן בעזרה לאוכלוסיות חלשות ובתיאום עם הנהלת ארגוני המתנדבים ברמת השרון.

באפריל 2004 עבר אחיה לגור בפרוטיאה בכפר (דיור מוגן בשרון) אולם המשיך להתנדב למשמר האזרחי ברמת-השרון ובצומת בני-דרור, וכן עסק בהתנדבות בחקירת מסמכי הבולשת המנדטורית בארכיון ההגנה.

לפני שמונה שנים הצטרף לעמותת "ידיד לחינוך" והחל את התנדבותו בבי"ס "לב-רן" בצורן, שם התמיד עד לפציעתו. הוא סייע לילדים המתקשים בלימוד והביאם להישגים טובים יותר.

אחיה שימש המבוגר המשמעותי לכל כך הרבה ילדים בשנות התנדבותו. הוא הצליח להרגיע ילדים מאד תוססים. תמיד קבל אליו את התלמידים בעלי בעיות התנהגות והשכיל למצוא דרך אל ליבם. אחד הילדים האלה היה אלים במיוחד. מנהלת בית הספר הייתה מחבקת את אחיה ואומרת לו: תודה לך, כשאתה כאן, זהו היום הכי שקט בשבוע. מדובר היה בילד שאף אחד לא התעניין בו, אפילו הוריו שכמעט לא הקדישו לו תשומת לב, פתאום, היה לו אדם מבוגר ששם אליו לב.

אחיה גם הרצה מול כיתות ושכבות גיל שלמות בנושאי מורשת קרב, הוא ציוני גדול, נאור ובעל ראש פתוח, נרתם לכל בקשה.

נאחל לו החלמה ובמהירה.