הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

"לא מוכרחים לדעת לְלַמֵד. תעשו עם הילדים מה שאתם אוהבים" - תמי זלאיט מפתח תקוה, שנה רביעית ב"ידיד לחינוך"

מאת: ריקה שפרינצק

"במקום להסתפק בתרומה כספית פעם אחת או פעמיים בשנה לעמותות כמו 'תמיכה לנוער במצוקה', 'ילדים בסיכון', 'איל"ן' וכדומה, קחו בהתנדבות ילד אחד, תעבדו איתו, תרימו אותו מהמקום בו הוא נמצא, ותעניקו לו מילה טובה", כך אומרת תמי זלאיט מפתח תקוה ומצטטת את יאנוש קורצ'ק: "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו".

תמי, כמו שהיא מתבטאת, "מלמדת את הילדים גינה" בבית הספר "שמעוני" בפתח תקוה, ואם תחשבו שיש לה רקע חקלאי, אז לא, אין לה. מנין האומץ לבוא וללמד משהו שאין לה שום רקע בו ולמה מנהלת בית הספר זורמת איתה?

"לא מוכרחים לדעת מראש", היא אומרת. "אפשר ללמוד. אני לא פוחדת, אין דבר כזה כישלון, יש לימוד ארוך יותר. אמרתי למנהלת בית הספר שאין לי רקע בנושא וזה דווקא הטוב שבעניין, לא מוכרחים לדעת, תעשה עם הילדים מה שאתה אוהב, והיא זרמה איתי. כשהגעתי אליה, אמרתי שאני רוצה להתנדב אבל לא בנושאים לימודיים רגילים, לא מה שקשור למבחנים ולמדידת הישגים, לא קריאה, כתיבה וחישובים, מה שהייתי רוצה הוא לעבוד עם הילדים על יכולות, חוזקות והעצמה".

"אני", היא מספרת, "השגתי הכל בחיים בקושי. לא היה לי זמן לדברים של כיף. עבדתי מאד קשה. כל מה שהשגתי בחיים, השגתי מאוחר. כשרצו להביא לי מתנות, תמיד אמרתי, אל תביאו לי פרחים או עציצים, כי אין לי זמן לטפל בהם. יכול להיות שהגינה בה אני מטפלת עם הילדים היום, היא איזשהו תיקון. הכל אני לומדת יחד עם הילדים, וכמו שלמדתי ועשיתי דברים מאוחר, כך אני אומרת לילדים שאף פעם לא מאוחר. אני מביאה שתילים וזירעונים, אנחנו שותלים, זורעים ומטפחים אותם, אבל גם לומדים את התכונות והייחודיות של כל צמח. יחד אנחנו מחפשים באינטרנט על צמחי חורף ועל צמחי קיץ, מה זה נענע ומה הם עלי סלק ועוד. הם טובים יותר באינטרנט וכך הם גם מלמדים אותי. אחד הילדים בא למשל לכתה ולימד אותם איך מזהים צמחים שונים ולמה הם משמשים. קשה לתאר מה עשה לו המעמד הזה. ילד שהיה בעייתי בתחומים שונים, פתאום הפך למושא של הערצה וקנאה: 'איזה כיף לך'. 'מה גם אני יכול'? שאלו אותו".

תמי מתנדבת ב"ידיד לחינוך" ועובדת עם ארבעה ילדים מכיתות א ו-ג, ארבע שעות בשבוע, כל פעם עם ילד אחר, "ואז אני כולי שלו". "הרקע שלי בחיים עוזר לי מאד לספר להם שאף פעם לא מאוחר לשום דבר. את לימודי הטכנאות שלי למדתי במכללה אחרי גיל 25. לשחות למדתי בגיל 36 ואני משתתפת בתחרויות שחייה. מאז שלמדתי לשחות הייתי בנבחרת התעשייה האווירית שם עבדתי ופעם בשנה אני משתתפת בתחרויות הליגה למקומות עבודה, כעת אני משתתפת בתחרויות המסטר – של ספורטאי עבר".

"מי שיהיה טוב", היא אומרת לילדים, "יקבל את המדליות שלי שהשגתי בעמל רב".

"הגינה משמשת השראה וגם משל לחיים שלנו. למשל, בשנה שעברה, כשחזרנו מחופשת הפסח, מצאנו גינה קצת נבולה. הילדים התאכזבו ואני אמרתי להם: אין דבר, לא קרה כלום, נטפל בצמחים והם יתעודדו, חלק מהם הם בדיוק כמונו, גם אנחנו לא תמיד מלאי חיות וכיף. נטפח, נשקה ונחזור להיות מי שאנחנו".

הגינה של תמי מורכבת מאדניות גדולות, שהיו מוזנחות בעבר, וכעת כולם נהנים מהן. גם המורות לוקחות משם נענע או עלים לסלט. יום אחד הביאה תמי לילדים עגבניות וגמבות ואמרה: "תאכלו, תזרקו את הזירעונים ונראה מה יצא מהם". "ילד אחד אמר לי", היא מספרת, "שבזכותי הוא התחיל לאהוב עגבניות שרי. קודם הוא לא היה נוגע בעגבנייה".

בט"ו בשבט קנתה תמי שתילים, הביאה מביתה מיכלים של עציצים ישנים ובנתה יחד עם הילדים עציצי מתנה להורים שלהם. הילדים שבאים ממשפחות לא קלות, סיפרו אחר כך בהתלהבות, איך התקבלו המתנות האלה בבית. ובכלל, ילדים שמתקשים בלימודים פתאום יודעים לעשות משהו, וזוכים לשבחים מהמורה – אין לכך תחליף.

כשתמי יוצרת את הקשר עם הילדים היא מרשה לעצמה להגיד: "עכשיו נקרא סיפור", או: "עכשיו נדבר על אנשים שהגיעו לגדולות למרות שאיש לא ציפה מהם לכך". אם הילדים אוהבים כדורגל, הדוגמאות תבאנה כמובן מעולם הכדורגל. היא גם משחקת עם הילדים במשחקים שונים כמו למשל סולמות וחבלים בתנאי "שאתה לא מנצח אותי, כי אז אני בוכה". לאחרונה לימדה סודוקו לילדים והיא עושה יחד איתם – כל זה כמובן רק בסוף השיעור.

אם לא די בכל אלה, תמי מתנדבת גם בחינוך המיוחד.