הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

"שווים ושונים" – ארין רביע, תלמידת כתה ז' בביה"ס האורתודוכסי ברמלה, זכתה בתחרות הנואם הצעיר בהדרכתו של המתנדב פניאל פליישמן

כל מתנדב ב"ידיד לחינוך", מסייע לתלמידים בתחום העניין שלו. רבים, מממשים חלומות לעיסוק, שלא התפנו אליהם במהלך השנים.

פניאל פליישמן, מתנדב מרמלה, עבד עם תלמידת כיתה ז', ארין רביע, בבית הספר האורתודוכסי ברמלה, והכין אותה לקראת תחרות הנואם הצעיר מטעם מועדון רוטרי.

התלמידה כתבה בעצמה נאום, הציגה בפני הקהל וזכתה בתחרות במקום השלישי.

פניאל ליווה אותה בכתיבה ובהכנות לפרזנטציה מול הקהל, והדריך אותה בהיבטים הקשורים לאמנות הרטוריקה. הכתיבה של הנאום הייתה יצירה עצמאית שלה, ששיקפה את התהליך שהתלמידה עברה עם עצמה.

 

והנה הנאום שהכינה התלמידה ארין רביע:

"שווים ושונים"

תארו לכם שכולנו נראים אותו הדבר (כל אחד מכם יסתכל על זה שסמוך אליו, וידמיין שהוא רואה את עצמו....)

איך נראה לכם שיהיה ? משעמם, מבלבל, מסקרן, אולי גם מעצבן...

אולי גם ההורים שלי יתבלבלו ובמקום שיקראו לי ארין, יקראו לי בשם אחר.

האמת, הם לא יתבלבלו. קוראים לי ארין רביע, אני בכיתה ז ולומדת בבית הספר האורתודוקסי ברמלה.

אותי חינכו לא לצחוק מאחרים, לא להצביע על אחרים ולא על כל אדם שהוא שונה בכך שהוא מוגבל, נכה או נראה לא טוב. הייתי שומעת את אימי אומרת "מסכן"..... אתם חושבים שהיה רוצה להיות כזה ?

בפועל אנחנו רואים שזה אינו המצב. רבים אינם נוהגים כך, רבים מזלזלים באנשים מוחלשים, מזלזלים בתלמידים עם קשיים, ומקפחים אנשים על רקע דתי ואתני.

בואו ניתן הזדמנויות לכל אחד מאיתנו, שיקבל את זכויותיו וירגיש שהוא שווה למרות השוני שלו. חובתנו לקבל את השוני באחרים, ובמקום להגדיר מישהו כשונה, עדיף לראות בו מיוחד כי כולנו מיוחדים.

כולנו נולדנו שווים, אבל שונים במראה החיצוני, בצבע העור, בצבע העיניים, בדת, במצב הכלכלי. אנו חושבים אחרת או באים מרקע שונה.

אבל אנחנו, השונים, לא אמורים להתרחק מהסביבה שבה אנו חיים, לא צריכים להתבייש או לספוג את הביקורת מאחרים, אנחנו אמורים להיות עם ביטחון עצמי מספיק כדי להתמודד על זכותנו במקומות שחשוב לנו להיות בהם, להרגיש ולהיות משוכנעים שאנחנו שווים בעולם הזה והשוני שלנו לא ישפיע עלינו ועל רצונותינו. לחוש כי יש לנו את היכולת לתת ולהיות הכי מוצלחים בחברה ובעולם.

 כיום אין לי כל ספק, כי מצב בו כל אחת ואחד ירגישו שוויון ושותפות בכל הנעשה בסביבתם, יהיה מועיל יותר, הוגן יותר ויטפח רצון וידידות טובה לטובת כל הנוגעים בדבר.

את הדברים האלה אני אומרת מניסיוני האישי כפי שאסביר בהמשך.

האם מאז שעליתי לבמה הרגשתם שאני שונה מכם ?

נראה לי שלא, ולכן רצוני לשתף אתכם בקצרה בנושא האישי שלי, שנתן לי להרגיש לתקופה מסוימת, שאני שונה מכל החברה שבסביבתי: אני אלרגית למוצרי חלב, שומשום, וטחינה, מילדותי ועד היום. היה לי קשה להתמודד עם השוני הזה, היה אסור לגעת בי או להתקרב אלי מחשש שהאדם שמתקרב אלי נגע במוצרים אלו. לכן היו משאירים אותי בגן ליד שולחן נפרד ללא השגחת סייעת רפואית, והיה עלי לשחק לבד. הגננות לא יכלו לעמוד בפחד הזה, פנו להורי והכריחו אותם להוציא אותי מהגן ואף החזירו את הכסף.

כתוצאה מהבידוד הזה, לא הייתי משתתפת בימי הולדת ולא הייתי יוצאת בלי ליווי הורי, שהיו חייבים לשקול כל צעד, אם הוא מתאים או לא.

בשלב מסוים החלטתי, כי אין לי דרך אחרת, אלא לקחת את האחריות הבריאותית על עצמי והתחלתי להשתחרר מהפחד ולהשתתף בכל אירוע שמעניין אותי.

במשפט אחד אמרתי, שלקחתי אחריות, אבל התהליך שעברתי בדרך להיות שונה אבל שווה, היה ארוך, והיה אפשר לתאר אותו על פני דפים רבים. בקצרה אומר, כי התהליך היה מפחיד, וכאשר יצאתי בפעמים הראשונות לממש את שוויוני, זה היה כמו לצאת מבועה. פחדתי להתקרב, פחדתי לגעת- פחדתי!

בתהליך שעברתי, ואני עדיין עוברת, הגעתי להבנה עמוקה ששיוויון בין בני האדם הוא חיוני ולכן, בעיני, סיכום הדברים פשוט וברור מאד: אי- שוויון אינו מועיל לחברה, ולמעשה מכביד עליה. בסופו של דבר לכל אחד מאיתנו משהו מיוחד רק לו. אנחנו צריכים רק לזהות מה השוני ולהכיר בו כחלק ממרקם החיים שבסביבתנו. רק אם נלמד לקבל את השונה בצורה שווה, נחיה בחברה טובה יותר ויעילה יותר.

כתבה בגל גפן גליון 1796 מ- 21 למרס