הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

רותי – מלכת הגן

מאת: נחום נוימן

את הגב' רותי מזעקי אני פוגש בשעות הבוקר של יום ראשון בקפה ארומה שבקניון רחובות. בשעה זו מרבית השולחנות תפוסים על ידי קבוצות של גימלאים, המעבירים את שעות לפני הצהרים בשיחה ערה בנושאי דיומא. אנחנו משתלבים די טוב בנוף האנושי מבחינת המראה והגיל עד שרותי מתחילה לגולל את סיפור התנדבותה. עיניה בורקות והשנים נמחקות.

מרבית מתנדבי "ידיד לחינוך" מסייעים לתלמידים המתקשים במקצועות הנלמדים בבתי הספר. רותי לקחה את העזרה לכיוון אחר לגמרי ומסייעת לתלמידים הסובלים מקשיי ריכוז, קשב, רגש וכיוצא בזה, בדרך של מתן פסק זמן בשעות הלימוד והוצאתם לגינה, לצומח ולטבע. היא מגרה בתלמידים את הסקרנות הטבעית לשאול, להתעניין לקחת אחריות ולהירגע.
בשיתוף עם בתי הספר והעיריה, רותי מרכזת את הפעילות בשלוש גינות. שתי גינות ברחובות בבית הספר "בן צבי" ובתיכון ע"ש נעמת, ובראשון לציון בבית הספר "ניצנים".

התלמידים מגיעים לגינה בקבוצות של 4-5 ילדים בהכוונה של היועצת החינוכית של ביה"ס. בגינות מגדלים בעיקר צמחי בר ויש בהן מגדיר צמחים, הנותן הסבר על הצמחים. "הקמנו פינת סוקולנטים (צמחים בעלי עלים וגבעולים עבים ובשרניים המכילים תאים אוגרי מים), גינת ירק, ובריכת נוי קטנה בה שוחים דגי גמבוזיה ולעיתים מגיעות לביקור גם קרפדות". כדי לשמור על הגינות הן מגודרת ונעולות.

רותי, מה עושים התלמידים בגינה?

"מאחר והילדים מגיעים מכל הכיתות (א-ו), עלי להתאים את ההדרכה לגילם. אנחנו לומדים על מיני הצמחים והתאמתם לאיזורי הגידול והאקלים. עם התלמידים היותר גדולים אני עושה לעיתים ניסויים מבחינת התאמת הצמח לקרקע ולהשקייה. את צמחי הבר איננו קוטפים מהטבע אלא זורעים ומנביטים. בנוסף אנו עוקבים אחר עולם החי שבגינה כולל: זוחלים, חרקים, פרפרים וציפורים. הילדים אחראים כמובן לעבודות ההשקיה, העישוב השתילה ועוד".

כיצד משתלבים בפרוייקט תלמידי התיכון ע"ש נעמת?

"אכן, כאן האתגר קשה יותר, התלמידים מבוגרים יותר ורמת העניין שלהם בתחום נמוכה יותר. הגינה הוקמה לפני כשנה ומשמשת גם כגינה קהילתית".

מה הרקע שלך בצמחים וגינון?

"אהבתי לגינון באה מהבית, ומרבית הידע הינו אוטו דידקטי. אימי, שהינה ילידת גרמנה, עבדה טרם עליתה לארץ בשנת 1936 במשתלה הגדולה ביותר שבאיזור מזרח גרמניה. ליהודים באותה התקופה בה הנאצים עלו לשלטון, אסור היה לעבוד בעבודת האדמה. אימי התקבלה בזכות העובדה שמנהל המשתלה היה חבר של סבא שלי. לאחר עליתה לארץ עבדה אימי עם פרופ' אופנהימר (ממיסדי הפקולטה לחקלאות) בגן הבוטני בהר הצופים. בארץ גרנו בקיבוץ גבעת ברנר. אימי ניהלה במשך 45 שנים את בית האוכל של הקיבוץ ועד גיל 86 את מאפית העוגות. בקיבוץ תמיד היתה לנו גינה גדולה ליד הבית וגם בשירות הצבאי למרות שהייתי פקידה משרדית, עזרתי לרס"ר לטפח את הגינה".

במה עסקת טרם פרישתך לגימלאות?

"שימשתי תחילה כמורה למלאכה, ובהמשך מורה לטכנולוגיה ומדעים. במקביל נהגתי לקחת את תלמידי לסיורים בטבע ובגינה. כנראה שתחום ההוראה נטוע אצלי בגנים, מאחר וסבי מצד אבא שנספה בשואה, יסד בגרמניה בית ספר ללימודי מסחר. לפני 3 שנים החליטו המוסדות בגרמניה לקרוא לבית הספר בו לומדים כיום כ 6000 סטודנטים על שם סבי ז"ל, "הרמן עמנואל"

ספרי קצת על עצמך

רותי נועצת בי מבט נוזף ומבהירה לי שהיא יקית במוצאה (גילוי נאות: גם אני) ושייכת לדור בו הצניעות עדיין היתה ערך, ואינה רואה צורך לפרט ולחשוף. לאוזני בלבד, ובהבטחה שלא אכתוב דבר, היא מפרטת רק מעט ואכן יש לרותי במה להתגאות.

משהו בכל זאת?

אני חובבת מוזיקה ומנגנת על ויולה בשתי תזמורות חובבים, האחת ברחובות והשנייה בת"א.

איחלתי לרותי בריאות טובה, המשך התנדבות מועילה והמון מוזיקה. הבטחתי גם לבוא לבקר אותה באחת מהגינות שהיא מרכזת בהמון אהבה.

התמונה נגזרה מתוך סרטון המתעד את פעילותה של רותי ועוד מתנדבים מרחובות. לסרטון לחץ כאן