הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

"הוא ענק...כל מה שאגיד, לא יבטא את פועלו", כך אומרת המורה רקפת על יצחק פנחס מפתח תקוה, שקבל את אות ראש העיר על תרומתו

מאת: דיאנה שרי

יצחק שלנו, זכה לקבל את אות ראש העיר בסימן תרומה לקהילה בתחום החינוך. בדרכי לראיין אותו, הנחתי שמדובר באדם בעל תכונות יוצאות דופן, היות ונבחר מתוך קבוצה מאוד גדולה של מועמדים ראויים, ואכן, מדובר באדם משכמו ומעלה, שתולדותיו מעוררים השתאות והתרוממות רוח, אדם מיוחד. בגיל 87 עדיין מגיע להתנדבות בבית הספר עם לב חפץ וברק בעיניים.

יצחק פנחס מתנדב ב "ידיד לחינוך" כבר שנים רבות, ועדיין שוקד על המלאכה. הוא עוזר לתלמידים המתקשים באנגלית בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים.

האירוע המזמן, שדחף את יצחק לעבוד עם ילדים ונוער, היה ההתמכרות לסמים של בנו של השכן. הנער נהג לפרוץ לבית השכנים ואף לביתו פרץ שלוש פעמים. השאלות שניקרו במוחו של יצחק היו: איפה ההורים? איפה היו המערכות שלא השכילו למנוע את התדרדרותו של הנער לפשע"?

יצחק גמל בליבו לתרום את תרומתו הצנועה לקהילה, במטרה לנסות למנוע הישנות של תופעות כאלה עד כמה שניתן. בהתאם לכך, כבר בתחילת דרכו, ביקש לעזור לילדים בסיכון, המתקשים לשרוד במסגרות שלא תמיד מסוגלות מסיבות שונות לתת מענה למצוקתם.

יצחק מספר על ילד בבית ספר יסודי, עם בעיות קשב, שאמו הייתה חולת נפש ואביו עזב את הבית וניתק קשר עם המשפחה. הילד עבר לגור אצל סבתו, שגם הייתה חולה. אותו תלמיד היה מרבית הזמן מחוץ לכיתה. יצחק הבין מהר מאוד, שכדי שהתלמיד ישתף פעולה בתחום הלימודי, הוא צריך לרכוש את ליבו ולזכות באמונו. הילד אהב אופנועים. יצחק ראה בכך הזדמנות להתחבר אליו ולמד כל מה שיש לדעת על אופנועים. זה היה נושא השיחה שעשה את החיבור. כאשר התלמיד סיים את בית הספר היסודי, יצחק  עבר אתו לחטיבה. ברבות הימים הנער סיים בגרות והתגייס לצבא. הקשר בין יצחק לתלמיד, נשמר עד היום.         

תלמיד נוסף, שלא הצליח ללמוד במסגרת הכיתה, הגיע ליצחק. כאשר פגש לראשונה את הילד, שאל אותו יצחק, אם אביו עוזר לו בבית. לשמע השאלה, פרץ הילד בבכי מר. הסתבר שאביו מכה אותו, דבר שלא היה ידוע בבית הספר. יצחק לקח את הילד תחת חסותו כפרוייקט. הוא ליווה אותו גם בחטיבה. היות והתלמיד הביע את רצונו להיות ארכיטקט, יצחק הגדיל לעשות וליווה אותו גם בתיכון. כיום הבוגר הוא בעל משפחה עם ילדים ושומר על קשר עם יצחק.          

 תלמיד אחר גר בפנימיה, שהוקמה לילדים בסיכון בסמיכות לבית הספר בו למד. הילד נהג להעדר מבית הספר בתדירות גבוהה, כיוון שלא הצליח להתעורר בזמן. כשהתלמיד לא הגיע, יצחק נהג ללכת לפנימיה, להעיר אותו ולהביא אותו למסגרת.

בחטיבת "בן גוריון" בה מתנדב יצחק היום, ישנם תלמידים המתקשים להגיע להישגים טובים, דבר שעלול לסגור בפניהם דלתות במעבר לתיכון. יצחק עושה כל מאמץ להעלותם הקבצה, על מנת שיוכלו להמשיך ללמוד בתיכון על פי בחירתם.

שוחחתי עם רקפת, המורה לאנגלית בביה"ס היסודי בו יצחק מתנדב. היא אמרה בהתרגשות: "אין לי מילים, פשוט אין לי מילים לתאר את יצחק. כל מה שאגיד לא יבטא את פועלו. הוא ענק... כולו נתינה ורגישות. הוא לוקח על עצמו מקרים קשים, הוא לא רק מלמד אותם, הוא תומך בילדים האלה בכל תחומי החיים, מגלה אמפטיה כלפיהם ומזדהה עם מצוקתם. בתחום ההוראה באנגלית, הוא ממשיך ללמוד ולהשתלם. מי ייתן וירבו אנשים כמוהו".


כיום יצחק הוא בן 87, חד וצלול, ניראה צעיר מכפי גילו. מלבד העסוק בהתנדבות, הוא שוחה כל יום, אלוף בברידג' ומשתתף בפעילויות במרכז ספורט. טרם יציאתו לגמלאות, היה מנהל לוגיסטיקה ב "אל על". יצחק עלה ארצה מעירק בגיל 19. את המיומנויות באנגלית רכש במכללה בעירק, אבל השלטונות שם השמידו את התעודות של כל היהודים שבקשו לעלות ארצה
ב 1951.

את פעילותו ההתנדבותית החל בשנת 1995. הוא עבד בעיריית פתח תקוה עם ילדים של משפחות במצוקה, ואחר כך בתכנית ברוקדייל של אוניברסיטת בר אילן. כשהוקמה "ידיד לחינוך" עבר להתנדב בה.

אמנם תוחלת החיים עלתה, ויותר אנשים בני תשעים מתנהגים כמו שהורינו התנהלו בגיל שישים, אבל, בכל זאת, יצחק הוא תופעה נדירה, השראה ומופת לכולנו.