הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

עזרה משמעותית

מאת: רחל משקובסקי פוקס

השנה אני מצוותת לאחת מכתות א', ורוב הזמן עוזרת למורה בכיתה. באחד מימי ראשון, לקראת סוף השיעור הרביעי, כשרוב הילדים סיימו את המטלות והייתה תנועה בכיתה, פנה אלי אחד הילדים, ובדמעות בעיניו אמר: "אני נורא מתגעגע לאמא". "כן"? שאלתי, קצת מופתעת. "מתי תפגוש אותה? אתה הולך לצהרון"? "לא, יש לי מטפלת. אמא תבוא יותר מאוחר". הבטתי בו, ילד נמוך, בהיר, מתולתל. איני יודעת למה פתאום שאלתי: "אתמול ראית את אמא?" אולי כי לפעמים בתי מספרת לי, שכאשר היא הולכת לקורס אחרי העבודה, וחוזרת כשהילדים כבר ישנים, למחרת בבוקר הם "נדבקים" אליה ומתקשים להיפרד.

"לא", אמר הילד. "הייתי אצל אבא". יום קודם לכן היה שבת. הבנתי כמובן מהו המצב המשפחתי, ושהילד, כנראה לא ראה את אמו מיום ששי. עם ההבנה, עלו גם בעיני דמעות. התעשתִּי, וצץ לי רעיון: "אתה רוצה להתקשר לאמא?" "כן", שמח הילד. בינתיים היה צלצול. המחנכת עדיין הייתה בכיתה. סיפרתי לה, ושאלתי מה דעתה. "כל הילדים ירצו להתקשר להורים! הרבה ילדים נמצאים במצב הזה", אמרה. "זה יוצר בעייה, שיצייר לאמא שלו ציור."

הילד קיבל את ההצעה. הבעיה הייתה שמורה אחרת עמדה להיכנס לכיתה, ואני הצעתי לעזור לילד להסביר לה את העניין. המורה הקשיבה, והסכימה. נתתי לילד דף ציור, ועוד אחד ליתר ביטחון. הילד אמר שאם כך, יכין ציור גם ליוסי. "מי זה יוסי".? "האבא החורג".. כמובן, וכבר הילד סידר בשורה את הצבעים.

הלכתי הביתה. חשבתי על ילדי הגירושין הצעירים כל כך, העוברים מבית לבית, נפרדים בכל פעם מאחד ההורים. חשבתי גם כמה טוב שהייתי בסביבה ויכולתי לעזור. לפעמים זו העזרה המשמעותית הנדרשת.