הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

החוויה שלי ושל התלמידים כשסיפרתי להם על משפחתי בשואה

מאת: הניה קמיר

זה היה רעיון של בתי עירית, מחנכת כתה בבית הספר "בן יהודה" בנס ציונה, להזמין אותי ביום הזיכרון לשואה לכיתתה בתור נציגת "הדור השני".

מאז, מזה כמה שנים, אני מתייצבת כל שנה ביום הזיכרון בבית הספר וכך גם השנה. התייצבתי בספריית בית הספר מול תלמידי כתה ז' וסיפרתי את סיפורי: אוסף של זיכרונות ואפיזודות ששמעתי מפי הורי שחוו את החיים תחת הכיבוש הנאצי בפולין עד הגרוש מהבית לגטו ורשה. שני ההורים שלי ניצלו אך רוב בני המשפחה נשלחו למוות.

בסיפורי אני ממקמת את בית ההורים במפה של פולין, מראה להם תמונות של הבית שהיה, של הרחוב שבו גרו, של בית הכנסת שאיננו עוד, וקוראת לבני משפחתי בשמותיהם. דרך הסיפור האישי אני מחברת אותם לאסון הכללי: עקירה, פרידה, החלטות גורליות...

לקראת סוף דברי אני מראה להם שתי תמונות. באחת נראים עשרה מבני משפחתי ששרדו (שישה מהם עלו ארצה לפני מלחמת העולם השנייה), עשרה מתוך משפחה גדולה ומסועפת. התמונה השנייה היא של המוני הילדים, צאצאי עשרת השורדים, תמונה שצולמה לפני כמה שנים בכנס משפחתי שערכנו.

גזע האילן נגדע, אך הותיר שורשים שהצמיחו ענפים צעירים ורעננים - ספור עצוב אבל מלא תקווה.

התלמידים ישבו מרוכזים, סקרנים, התעניינו ושאלו שאלות חכמות, ממש תענוג.

אני מביאה כאן שלוש מהתגובות שקבלה בתי:

  • ההרצאה של הניה הייתה מעניינת ומסקרנת מאד! היא העבירה את ספור הוריה בצורה שגרמה לי "להיכנס " אל תוך הספור! היה גם נחמד שזו הייתה אמא שלך, ולא אדם אחר שבא לספר את סיפורו. מסרי לה תודה רבה שהגיעה אלינו.
  • הבנתי יותר כמה יום השואה הוא עוצמתי ומאד ריגש אותי לשמוע את הספור.
  • ההרצאה של אימך הייתה מרתקת. לא רציתי שתפסיק לספר מה קרה למשפחתה. כשאימך סיפרה את הסיפור, הרגשתי שאני חווה את הכאב, שמשפחתה עברה, אך אני יודעת שלעולם לא ארגיש כזה כאב כמו שעברו. העציב אותי שנשארו מעטים ממשפחה כל כך גדולה (ויכלה גם להיות גדולה עוד יותר) ליבי נגע בסיפור זה. למדתי דבר חדש על הסמל של נצר סרני שבחרו אותו כשהקימו את הקבוץ. בנוסף, לא ידעתי שהקימו את הקבוץ שורדי שואה ואני גאה להיות בקרבת המקום ומעריכה אותו עוד יותר כיום. אני גאה שזכיתי לשמוע סיפור שואה ממקור שני וברצוני להעביר אותו הלאה לדורות הבאים, בכדי שתמיד יהיה לו זכר. תודה על כך שזכינו לשמוע את ההרצאה.