הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

מפגש בוקר של מתנדבי "ידיד לחינוך, ספטמבר 2014

כתב: מיקי הרמן

הוסיף: אבי הררי

שוב חסכתי ארוחת בוקר. מניסיון העבר, ידעתי שבאירוע המתוכנן יהיו אחלה סנדוויצ'ים ולא התבדיתי.

חיכה לנו גם יין קונדיטון המתוק והארומטי. צבי איש א"י המסורתי ומדריך הטיולים שלנו, חילק לנו אותו ובירכנו לחיים, ולשנה שתבוא עלינו לטובה, אינשאללה. למדנו שרבים מחגי ישראל מתחילים בט"ו בחודש.

אבי הררי  פתח עם סיפור על תלמידים שבמשך שבוע התחייבו לשאת לכל מקום בשקית ניילון מספר תפוחי אדמה כמספר האנשים שעל מעשיהם הם מסרבים לסלוח. לאחר תקופה קצרה התפוחים הרקיבו והסריחו וגרמו לנושאים אותם הרבה טרחה, חוסר נעימות ומבוכה. מוסר ההשכל הוא כמובן, שאגירת הכעסים והשנאות,  מכבידים עלינו ואינם מאפשרים לחוות חוויות חדשות ונעימות. אנו שוקעים בביצה עמוקה של זיכרונות ומועקות מבלי יכולת לצאת ממנה. צבי הזכיר שכל המתבונן  בעצים הנשירים שבטבע, מבחין שרק לאחר שהעץ משיר את כל עליו  ועומד בשלכת ערום ועריה, הוא מתחיל  ללבלב ולפרוח  עד שנראה במלא הדרו. כך האדם, כאשר הוא משחרר מתוכו את מאגרי הכעס, השינאה והמועקה, יש בו היכולת להתחדש.

אבי העלה את השאלות על ההבדל בין אגרנות לאספנות, שאצלי מי שביקר בביתי, יודע שהיא בנקודת ההשקה בין שניהם.

בנוכחות כמעט מלאה, התייחס אבי לקיץ הבלתי שגרתי שעבר על כולנו. לדעתו, סדר יום וכניסה מהירה לשיגרת  פעילות ועשיה, מסייעים לנו להתגבר על משברים ברמה אישית, משפחתית ולאומית.

דיברנו גם על היתרונות והחסרונות של שיגרה מול יצירתיות, כשאני תוהה אם יש בכלל סתירה ביניהם, הרי אפשר להיות יצירתי שבשיגרה ושיגרתי באופן יצירתי...

כשהראו לנו תיק עבודות של הילדים שעשו מלאכתם נאמנה ולא באילוץ נקרסיסטי, והמליצו על ארגון והבאת דומים לזה לידיעת המורים, ההורים ושאר המתנדביםהרהרתי בעצתו של אבי לצלם הכל ולהעלות על "דיסק און קי", כשבכיסי אכן אוצר כזה, אבל נראה לי טרחני להציגו מחוץ להקשר.

מנחם הפואטי והנלהב, שיתף אותנו בהגיגי הקיץ שחלף על כולנו וחשתי הזדהות עמוקה עם דבריו, שצונזרו קלות ע"י אבי כדי למנוע גלישה  למחוזות פוליטיים שנויים במחלוקת. י. ראוי שהכתוב יועבר לאתרנו.

לאחר חיסול מגוון הסנדביצ'ים,  נותרו כשעתיים לעיכול  ולהרצאה ודיון בנושא "קבלת החלטות".

 כשהאורחת המרצה, איילת גינזבורג הצעירה והנאה, החלה לפרוס בפנינו את משנתה בנושא, תהיתי אם אין כאן פיספוס ללמד קבלת החלטות לסבים וסבתות עתירי ניסיון. מדוע לא מלמדים זאת בבית הספר, בשלב הכי קריטי לקבלת החלטות להמשך החיים?

המצגת , אותה קצרה יכולתי מלהציג כאן, כמובן, חסכה הרבה מילים. כפי שנאמר – "תמונה אחת שווה אלף מילים" ולכן המלצתי היא להזמין את איילת למקומות התנדבותנו ולעבד את הרצאתה  לחומר לימודי לתלמידים ולמוריהם כאחד.

למדנו כמה טוב להיות "מוטי אופטימיות" ובעלי ציפיה לבאות. לא רק זאת, אלא  שהאופטימיות נשמרת גם ברגעי קושי בגלל הנטיה להדחיק את הרע.

ראינו שהאינטואיציות מוליכות אותנו יותר ממדידה מדויקת ושניתן "להחליט בשבילנו" על ידי הטיות מכוונות כמו בטפסי "אדי" למשל. אפילו רופאים, האמונים על שיקול דעת מבוסס הוכחה, ניתנים להסחה סובייקטיבית.

 הרתיעה שלנו מלהיות "פראיירים" מוכרת היטב למנהלי שיווק ופרסומאים, שבהצגת "אופציות להחלטה" יכולים, ומצליחים לרוב, להביאנו להחלטות המתאימות לרצונם.

אי העמידה בפיתוי קשורה לא אחת לאופן שבו מוצגת הבחירה לפיתוי מיידי מול ארוך טווח, מול מבחר של כיווני השפעה בשכר או בעונש. הקישור של הדבר הקשה לביצוע (התמדה בתרופה , למשל) מצליח יותר כשהמעשה נקשר לדבר טוב , ללא רלוונטיות ישירה לנושא.(סרט, תוכנית רדיו, מוסיקה וכד').

למדנו את מנגנון השחיקה בעמידה בפיתויים ואת "סכנת שעות הערב" הן בבליסה והן בצפיה בפרסומים ובתוכניות מסחריות .

מה שנראה לי "גישה פולנית" (הרשיתי לעצמי להעיז לאחר שסנדביץ הוגדר כ"עירקי"...) הוא העצב והפנים המכורכמות שהיו נסוכים על פני מקבל מדלית הכסףמול המבסוט המחייך ממדלית הארד, שהנה הוא על הפודיום, בעוד עשרים אחרים לא! אבל זה "עובד ככה" כנראה אצל כולנו.

"חוזה יוליסס" שקשר עצמו כדי למנוע  ממנו להתפתות ע"י הסירנות, ועמד בכך, הרהרתי לעצמי כל אחד והסירנות שלו...

ואז הגיעה  שעת ההתעללות בילדים, שהיו צריכים לסמוך על כך שהמבוגר יחזור במהרה עם כפל המרשמלוס. מזל שלא היו אלה ילדים רעבים באמת, כי דחיית סיפוקים היא הכלי האולטימטיבי לקבלת החלטות נכונות בחיים, ומעקב אחר אלו שידעו להתאפק לטובת עתיד מבטיח יותר, ואם אכן הוכיחו בחייהם פרופיל גבוה יותר של הצלחות.

הניסיון שלי,בנושא בפרספרטיבה של ס"ד שנותי+(64+) מלמד, שכל היושבים בחדר ההרצאות ומשתתפים בחוויית ההתנדבות, הגיעו הנה לאחר מסלול של קבלת החלטות שכנראה היתה ברובה כפי שמציעה האימרה האנגלית" –

Do the right things, and do the things right!:  Be effective and efficient