הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

מחשב כגורם תירפויטי נוסף - סוף מעשה טוב, (אפקטיבי) במחשבה תחילה

מאת: שוש כרמל

לרוב מגיע אלי תלמיד עם קשיים רגשיים, שנובעים כמובן ממצבים או מתהליכים בבית, או מסיבות מולדות כלשהן, ויתכן אף מאירועים שאיני חוקרת למקורותיהם. הקשיים הרגשיים מקשים על התלמיד לתפקד בכיתה באופן שמניח את דעתה של המורה ושאר צוות ההוראה, (למרות שהצוות הטיפולי מקדיש להם את מיטב מאמציו, אבל לא תמיד מספק את השינוי המיוחל, אפילו מועט או חלקי).

התלמיד בעצם מסתובב כאשר אין לו מספיק "מקומות מכילים" שיאפשרו את השינוי המיוחל. הלחץ הכיתתי מול תלמידים אחרים שאינם סובלים כמוהו, גם הוא תורם את חלקו.

בפגישה איתי, זה רק אנחנו, אחד לאחד, רק אני בשבילו. איני מטילה בו דופי, איני מבקרת. אני מאפשרת לו בעזרת משחקי המחשב להראות לו שיש לו יכולות וכישורים שאין לי, האדם המבוגר, כביכול נציגת הידע והיכולת... ושלפעמים גם אני טועה או שוכחת.... ולפעמים גם המחשב "דפוק"... והוא, התלמיד, יש לו כישורים בתחומים שאחרים עדיין לא יודעים עליהם ואפשר להבליט אותם, להציע אותם ולחזק בכך את הדימוי העצמי שלו.

אני מבקשת על ידי כך להביא להגברת המוטיבציה שלו להשקיע יותר, למרות קשייו בין אם הם אוביקטיביים או סוביקטיביים. אלה אותם תכונות וכישורים המאפשרים לו להצטיין במשחקי מחשב (שגם אותם כמובן אני בוחרת), כי בכיתה "כולם רוצים להתחבר לתלמידים המצליחים", וגם הוא חכם ויכול. עליו להאמין בעצמו.

הדרך מתחילה בצעדים קטנים. ואם יצליח בכיתה, מן הסתם דימויו בבית גם הוא ישתפר, ואולי ימצא דרך להתמודדות טובה ונכונה יותר עם קשיים. בנוסף: תמצאו לי מבוגר אחד שיכול להתחרות בכל ילד ממוצע במשחקי מחשב... אני – חסרת אונים לחלוטין מולו... וחשוב לו מאד להציג בפני את כישוריו! אגב, בין לבין הוא לומד איתי הפרדת עיקר וטפל, עמידה בהסכמים, התחייבות, יכולת בחירה, התמודדות עם שינויים, לראות שני צעדים קדימה ולחזות תוצאות אפשריות. בעצם ההבדל בין אימפולסיביות לספונטניות. מיומנות הקריאה אינה הדבר העיקרי.

אני מציגה את ה'אופי' האמיתי של הקשר בינינו.  יש בינינו הסכם, שמחייב את שנינו: תוכל לשחק חלק מהמשחקים, ו"תמורת" זאת, תשחק גם במשחקים או בדפי עבודה שהם בחירה שלי, שכמובן שמים דגש על העשרה של מילים (או מתמטיקה, או ערכי תקשורת וכו), וכל מה שקשור להבעה, ועם יד על הדופק כדי לקבל את הסכמתו.

אני מדגישה בפניו שאינני מענישה, אינני מעמידה רף להישגים (הוא יגלה אותם בעצמו, ו"אעזור" לו לראות אותם. בכל רגע נתון הוא יוכל לחזור לכיתה מכל סיבה שהיא!      

התוצאה: החניכים - תלמידים יוצאים מהפגישות אתי שמחים ונרגשים לגלות שיש להם הישגים ויכולות המקובלות על ידי "מבוגר, נציג הידע והיכולת", המעודד אותם בכל רגע נתון, ועל כל הישג של תוצאה יפה ונכונה, ואפילו רק על המאמץ להגיע לתוצאה נכונה, גם אם היא נמוכה מרמת הישגי ילדים בגילאים אלה. המטרה היא להביא לחיזוק הדימוי העצמי, ההערכה העצמית, ולא לראות את האכזבה של סביבת המבוגרים, שאי אפשר כמובן להעלים אותה, אך אפשר להסתכל עליה בפרופורציות אחרות. "אני יודע משהו שאתם לא יודעים".

לפעמים קשה לנו לראות מה הסיבות האמיתיות לבעיות, ורק נקודת מבט חדשה יכולה לעשות את השינוי. זה נכון לגבי הילדים שלנו ונכון גם לגבינו. אז בפעם הבאה שדברים לא מסתדרים, חשבו, אולי מקור הבעיות הוא לא כפי שהוא נראה.