הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

כל ההתחלות

מאת: צביה טולדנו

כל התחלה בכל תחום מדומה לעשיית צעד ראשון.
אתה מגיח לעולם לאחר חממה של 9 חודשים בבטן אמך – האם זו ההתחלה הראשונה בחייך?
הגעת לגיל שנה והנה אתה עושה את צעדיך הראשונים, צעדים מהססים, מחפש תמיכה, אתה לא יציב – ניסיונות כושלים של נפילה, עמידה, צעד קטן עד שאתה בטוח וצועד ללא תמיכה וללא כל פחד.
כל ההתחלות מלוות באותן תחושות – היסוס, חרדה פחד מכישלון, התרגשות לקראת הלא נודע ותהייה "מה יהיה?" ואז עניין של זמן: אתה מקבל יציבות, בטחון, עצמאות והצלחות. אין ספק שיש התחלות שנגמרות בתבוסה, אכזבה וכישלון.

האם התבוסה מחשלת אותנו לקראת התחלה חדשה?
במהלך החיים אנו חווים אינספור התחלות – בית ספר, צבא, נישואין, הורות, עבודה.
גם יציאה לגימלאות היא התחלה – התחלה של עודף זמן פנוי – מה עושים?

כמתנדבת ב"ידיד לחינוך" חוויתי וראיתי את תלמידי כיתות א' בהתחלות שלהם במערכת החינוך.
האחד בספטמבר מהווה עבור תלמידי כיתות א', התחלה חדשה – בית ספר, שהייה במתחם בית הספר עם גדולים ממני, תחושה שיכולה להיות חווייתית, מלאה בהתרגשות, בגאווה ויחד עם זאת בחרדה, תהיות ופחדים.
לא אחת פגשתי תלמידים שבשבוע הראשון בכו כמעט כל יום ורצו רק את אמא.
בכיתה – שתינו, אני והמורה לא הצלחנו לעצור את שטף הדמעות של אחת הילדות, בכי שהלך וגבר ככול שפנינו אליה. במקרה זה, הייתה זו הפרעה לכל הכיתה והאם נאלצה להגיע ולקחת את בתה.
אכן התחלה קשה. עד כמה אירוע זה ישמר בזיכרונה של הילדה?
אני בוחנת את הקטנטנים, עוברת במבטי על כולם ותוהה – מה צופן להם העתיד? האם יהיו מאושרים? האם יהיו מפורסמים? האם חוויית הלמידה תהיה משמעותית עבורם?
במי תלויות התקוות האלה? האם באישיות של הילד? האם בהורים שלו? אולי בכלל מעצב דמותו ואישיותו יהיה מחנך הכיתה?

ועכשיו אני רוצה לציין את ההתחלה של היציאה לגימלאות – יציאה שהייתה מלווה בחרדות, בחששות ובנדודי שינה. לא ידעתי את נפשי מרוב דאגה.
והנה מצאתי את הפינות האהובות עלי – התנדבות עם עזרה לזולת, ספורט, טיולים, חברים וזמן איכות עם המשפחה.

כיום אנו בעיצומה של תקופה מאוד קשה – מגפת הקורונה, המביאה בעקבותיה שינויים רבים באורח החיים שלנו, בקשרים החברתיים, ובכלל שינויים בהתנהלות היומיומית.
המצב החדש הביא לכל אחד מאתנו התנסויות בהתחלות חדשות.

אחת הבולטות שבהן היא הטכנולוגיה. לאחר שהכרנו את הטלפון החכם, ואת הווטטסאפ והמחשב, הגיע תורו של הזום, וכך אנחנו יכולים דרך מסך המחשב להתחבר למשפחה, לחברים, ואפילו לתלמידים שלנו, ללמוד וללמד מרחוק.

לפני כשבוע הייתי באילת, וביושבי בבריכה על כסא נוח, שמעתי שתי הרצאות מאלפות דרך הזום – להרצאות האלה היו מחוברים גמלאים מכל קצות הארץ. במקרה הזה התמונה הייתה חד-צדדית ראינו רק את המרצה והמצגת עליה דיבר.

ב"ידיד לחינוך" מבינים את הקושי הטכנולוגי הקיים בגיל השלישי. אני רואה איך נרתמים לתת סיוע באמצעות הדרכות ואפילו סיוע צמוד, עד שנשלוט לגמרי בתוכנה. כך נוכל לעזור למערכת החינוך בלמידה מרחוק
זה לא פשוט – רבים נרתעים, אבל יחד עם זאת, בנחישות ורצון להכיר בחיים העכשוויים, שווה להתנסות.
אין לי ספק שהקשר עם התלמידים באמצעות הזום יהיה שונה ומוזר. המילים הטובות יאמרו, החיוך משני הצדדים מן הסתם לא ימחק, אבל תחסר הלטיפה, הטפיחה על השכם, לחיצת היד. אני מקווה שזה מצב זמני, ונחזור בהקדם לקשר הפיזי הישיר.

גם התחלות קשות יכולות לקבל תפנית. בהצלחה!!!