הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

ילדים מגיבים על המתנדבים שלהם

לקט חיפאי:

תלמיד בכתה ד' מביה"ס רמב"ם: "על המפה הראית שסין מאד רחוקה. אם את מתכננת לנסוע לשם, שתדעי שאת חייבת לחזור עד יום שני..."לשאלת המתנדבת: "למה?" ענה הילד בשיא התמימות: "זה יום המפגש שלנו, וכמו שסיכמנו, אני משתדל לא להעדר מהמפגש שלנו. ככה גם את לא יכולה להעדר, נכון? ביום זה את שלי...."

תלמידה בכתה ה' ביה"ס תל-חי: "תמיד אמרו לי שהאנשים הזקנים חכמים, אבל את האמת... לא חשבתי שהם גם אנשים שאפשר להתקשר אליהם והם יודעים להשתמש בווטסאפ". בשבילי את מושלמת, אפילו שאת.... מבוגרת".

תלמיד למנהלת בביה"ס יזרעאליה, שתפסה אותו בועט בכדור במסדרון: "המנהלת, את יכולה לקחת לי את הכדור, רק אל תיקחי לי את פנחס המתנדב ותעבירי אותו לתלמיד אחר....."

תלמידה בכתה ב' בביה"ס נירים: "כמעט הפסקתי לנשום כשלא ראיתי אותך והמתנדבת של איה כבר הגיעה. מאד דאגתי לך, אבל יותר חשבתי על מה יקרה, אם אני אצטרך לחזור לכתה ולא להיות איתך....את חשובה לי."

תלמיד חנ"מ בביה"ס יבניאלי: "אפילו שאני לא אמרתי לך כל הזמן תודה ולפעמים הייתי קצת כועס ועצוב בשיעור, תדעי לך שאני תמיד בלילה לפני יום רביעי תמיד, תמיד, הבטחתי לעצמי וחשבתי בלב שהפעם אני לא אשכח....ושוב שכחתי. אז עכשיו אני אומר לך: תודה, תודה, תודה, תודה. סליחה, סליחה, סליחה, סליחה. ויש לי בקשה קטנה: אפשר להתחיל הכל מהתחלה....?"

 

ירושלים:

נ. הוא תלמיד כתה ו' שהוריו נטשו אותו. הוא מתגורר במוסד בירושלים ולומד בבית ספר בו מתנדבים אנשי ידיד לחינוך. נ. נעזר במתנדבת שלנו, אסתי, כבר שלוש שנים.

 בטקס הוקרה שנערך לאסתי מטעם מנח"י ירושלים, נ. לווה אותה. הוא היה נרגש, לבוש חגיגית בחולצה לבנה, עלה לבמה וקרא ברכה שחיבר לכבודה. בין שאר הדברים אמר: "אסתי, אני יודע שאפילו אם אני אהיה בירח, עד תגיעי עד לשם בשבילי".

 

בת ים:

דבורה אייזנברג מבת ים מספרת:

.....או כמו הילדה שאמרה לי: 'אני מאוד אוהבת אגדות, אבל אין לי כסף לקנות ספר', ואני, בלי בעיה, הלכתי וקניתי לה ספר אגדות מהתנ"ך. הילדה הייתה מאוד מאושרת. כשבאתי לביה"ס כעבור שבוע, היא ניגשה אלי ואמרה: 'דבורה, אני מזמינה אותך לאכול איתי ארוחת בוקר'. הילדה הרגישה צורך להשיב לי. באתי לכיתה, ישבתי לידה והיא בצעה לשניים את פרוסת הלחם שלה ונתנה לי שניים מתוך ארבעת הענבים שהיו לה, ואז חשבתי לעצמי: דבורה, דלות זה משהו יחסי.

 

חולון:

"הוא כזה חכם" אומרת תלמידה. "בכתה לא הבנתי כלום ובשעורים של יצחק אני מבינה הכל".