הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

יום הזיכרון ויום העצמאות תשע"ז מצויינים בכנס של מתנדבי העמותה בבאר שבע

מאת: עמירם כספי

עוד בטרם ייבשו הדמעות ובטרם התפוגגה סערת הרגשות מאירועי יום השואה שצוין בתחילת השבוע, התכנסנו, מתנדבי "ידיד לחינוך" בבאר-שבע, לציין שני אירועים נוספים: יום הזיכרון לחללי צה"ל ובהמשך וברציפות עם נימה של עצב, ציון יום העצמאות השישים ותשעה למדינה.

הכנס החל בשירה בציבור של שירים עם ניחוח של נוסטלגיה בהדרכתו וניצוחו הווירטואוזי ובהתנדבות הולמת למעמד של שלום הר אבן.

רכזת הסניף, חנה חדאד, הנמרצת והבלתי נלאית, החליטה להקדיש את הכנס להרצאה בנושא הקשור קשר הדוק ליום הזיכרון וליום העצמאות.

הפור נפל על הרצאתה של טובי גולן, בוגרת מוסמכת (M.A ) בהיסטוריה ולימודי ארץ ישראל בנושא מרתק: "מגש הכסף", פואמה פרי עטו של נתן אלתרמן.

כמה שלמדנו בעברנו אודות הפואמה, כמה ששמענו עשרות פעמים את מילותיה הנישאות בעצרות שונות ביום הזיכרון לחללי צה"ל, רבים מאיתנו לא ידעו דיים על המשורר נתן אלתרמן ועל המועד בו כתב את היצירה המונומנטלית.

המרצה סקרה את השתלבותו של אלתרמן בארץ, מאז עלייתו עם בני משפחתו ברבע הראשון של המאה הקודמת, את שיריו הראשונים, את מערכת יחסיו עם אברהם שלונסקי, המשורר, המתרגם, הלשונאי, עורך ביטאונים ושבועונים שלמעשה היה דמות כל יכולה בעיצוב השירה העברית. שלונסקי היה כל יכול בכל הקשור לקידומם של משוררים וותיקים לצד צעירים וחדשים. רצה – רומם. רצה – השפיל. אלתרמן בשיריו המוקדמים מצא שבילים ללבו של שלונסקי ולימים הפכו לידידים קרובים. הוא שמר על קשרים חברתיים הדוקים עם אנשי ההגנה ועם מצביאי הפלמ"ח ולקח חלק פעיל במפגשים פורמליים ואחרים.

ככל שההרצאה התקדמה נחשפו בפנינו תכונות שאפיינו את אלתרמן, שכאמור לא נודעו לנו במלואן בעברנו.

זקופי קומה בכיסאותינו ופעורי פה הקשבנו והבנו את הרקע הפוליטי מדיני לצד הרקע החברתי ביישוב שהביאוהו לכתוב את "מגש הכסף".

רבים מאתנו ומהאוכלוסייה הכללית סבורים שעל פניה הפואמה נכתבה לאחר ההכרזה על הקמת המדינה ביום ה' אייר תש"ח, 14 מאי 1948, בעוד קרבות קשים, עקובים מדם מתחוללים בכל רחבי הארץ מהצפון הרחוק בואך נגב. ובכן להד"ם (לא היו דברים מעולם...). אלתרמן כתב להפתעתנו את היצירה, שהתפרסמה לראשונה ביום 19 דצמבר 1947, כשלושה שבועות לאחר ההצבעה באו"ם ביום 29 נובמבר 1947 על הצעת החלוקה של ארץ ישראל, ולמעשה הסכמה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

ביצירתו אלתרמן מתאר נערה ונער ששבים מקרב עלום אי-שם, מלוכלכים ומזוהמים, מתייצבים בפני האומה. בעוד הם נופלים ארצה ואין לדעת אם חיים הם או אם ירויים, הם נשאלים על ידי העם בתדהמה: "מי אתם?" תשובתם שנחרטה ונצרבה בזיכרון הקולקטיבי שלנו הייתה: "אנחנו מגש הכסף עליו לך ניתנה מדינת היהודים."

סופם הפיסי של השניים אינו מתואר במדויק בפואמה, אך הקורא מבין גם מבין שאינם בין החיים.

מכאן ובהתחשב במועד שאלתרמן כתב את הדברים, נשאלת השאלה: כיצד ידע אלתרמן שתפרוץ מלחמה רבתי, כיצד קבע שישראל תנצח ומדינת היהודים קום תקום? האם רוח הנבואה שרתה עליו? נבואה זו למעשה מתמצתת את אופיו המחושל ואמונתו שלו ביכולתם של היהודים שזה עתה מנסים להתאושש מאירועי השואה הנוראים ולהקים להם בית לאומי על אדמת ארץ ישראל.

הסתיימה ההרצאה. דממה הושלכה באולם ההרצאות שבמרכז המורים בבאר-שבע. לפתע וללא התראה מראש, ציבור המתנדבים והמתנדבות פרץ במחיאות כפיים ממושכות כאות תודה עמוקה למרצה טובי גולן. היו אף כאלה שמחטו את אפם, או בסתר נגבו דמעה נסתרת שניגרה על הלחי מבעד לעדשות המשקפיים...

תודה לך חנה יקירתנו על בחירתך הערכית.

תודה לך טובי גולן על הרצאתך המיוחדת הפוקחת עיניים ומאירה את עברו של אלתרמן וכתיבתו המופלאה.