הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

חוויה מפתיעה

על מפגשי "למידה בכל גיל" בחיפה

מאת: שוש כרמל

שלום לכל הקוראים הקבועים כמו המזדמנים,

אני רוצה לשתף אתכם באחת החוויות היותר מפתיעות ומרשימות שקרו לי לאחרונה כמתנדבת אחת מני רבות במערכת החינוך.

מאחר ואני נטולת רקע בתחום [לבד מהיותי אם וסבתא] הוצע לי להשתתף בקורס מעשיר להחכימני קצת.... ואני 'מלכת הסקרניות - למדניות', אוותר?
במשך כ-8 מפגשים נפגשנו כ-50 מתנדבים מרחבי הצפון, שמענו וחווינו מגוון רחב של הרצאות, ביניהן אינטראקטיביות וחוויתיות, שהוכנו היטב על ידי המרצות, שגם הן נבחרו בקפידה וברמה גבוהה.
אזכיר כמה: פסיכולוגיה חיובית, תקשורת בין אישית עם תלמידים, ועדות השמה, קשיי קשב ולקויות למידה, שפת גוף אצל ילדים, ועוד. שתיים מתוכן במיוחד הרשימו אותי:
הרצאה בנושא 'ועדות השמה' – תחום שהיה רחוק ממודעותי. מעולם לא העליתי על דעתי איזה מסלול מורכב מקצועי ורגיש עובר תלמיד, המסומן כבעל צורך להגיע לועדה זו, משמעותה, השלכותיה, פירותיה וממש עבודת קודש למי שעוסקים בה.
התחום השני: 'הפרעות קשב במערכת החינוך', אחד התחומים היותר נפוצים בילדים והמעיבים על יכולתם להשתלב הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית. המידע שקיבלתי יעזור לי להבין ולפעול טוב ונכון יותר בהמשך.
כאמור, שני תחומים אלה בעיקר, אך גם התחומים האחרים, העשירו אותי בידע ובהבנה טובה יותר ובאחריות המתלווה בעיסוקי כמתנדבת עם ילדים צעירים במערכת החינוך.
פתיחת הקורס לוותה בהרצאה מרגשת מאין כמותה, ע'י עדי נתן, עוור מלידה, שסיפר חוויותיו הקשות כעוור נטול חוש ראיה, אך עם נפש ורגישות ועוצמות בלתי נגמרות של התמודדות והצלחה מרשימה. הייתי שמחה וגאה לצרף אותו לרשימת חברי.
וכך גם פגישת הסיום-סיכום של הקורס. מילא אנחנו המתנדבים שהגיעו לקבלת תעודות... אבל פונקציונריות [מתנצלת שאיני זוכרת שמות כולן] שבזכותן, שארגנו וטוו את כל החוטים למארג כל כך מוצלח של מרצים/תכנים = קורס, טרחו והגיעו ממקומות רחוקים כדי להודות לנו על השתתפותנו, ועל התנדבותנו בכלל [רגע... אנחנו בכלל נהנים מכל רגע...], כל מפגש לווה בכיבוד טעים ואסתטי. הרכזת שרון אהובה טורחת להביא תמיד ממאפי ידיה להתפאר [אסון דיאטתי...], וחנה שותפתה הנאמנה לעשיה, בסטטוס של 'מים שקטים חודרים עמוק'.

והסיום היה בהרגשת 'מה, כבר נגמר?' וגם קצת כמו מפגש חברתי, קצת 'מינגלינג'. 'מתי קורס ההמשך?'

ושריינו לי מקום בקורס הבא, ואם אין מקום גם מתחת לשולחן יהיה טוב...

זה מה שנשאר. טעם של עוד...