הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

ועוד על קריאה באהבה

אפשר ליצור אצל הילדים גירוי ורצון לשמוע סיפור על ידי כך שמראים להם קודם את התמונות. פעמים רבות הילדים זוכרים את הסיפור בזכות התמונות...   הילד מקשיב או קורא בסיפור ולומד שרגשותיו דומים לרגשות חבריו.

יש ילדים שאינם זוכים שיקראו בפניהם ספרים בבית. פרוייקט "קריאה בהנאה" של "ידיד לחינוך" מאפשר להם לפגוש ספרים. יש ילדים ש"קריאה בהנאה" נותנת להם הזדמנות לשוחח ולהתבטא בעקבות ספר שקראו או שהקריאו להם, אבל לא יצא להם לשוחח עליו, ויש ילדים ש"קריאה בהנאה" נותנת להם פשוט עוד הזדמנות להתבטא ולבטא תחושות פנימיות דרך ההזדהות שלהם עם גיבור הסיפור או השיר.

איזה סורוקין, מרכזת הפרוייקט ב"ידיד לחינוך", מדגישה שאחת המטרות החשובות של הפרוייקט היא להעלות את רמת הקריאה אצל הילדים ולבחור להם את הספרים, כי לא תמיד הבחירה שלהם נכונה וטובה.

בשיחה שמתפתחת, מספרות המתנדבות כי מיד לאחר שהן בוחרות ספר עבור הילדים, הן חושבות על ההפעלה שאחרי. הכל כמובן, בהתאם לגיל. אם בכתה ב' למשל, יקראו את "נרקיס מלך הביצה", הילדים יצבעו, או יציירו מקו לקו, צפרדע. בסיפורים אחרים הם עושים הצגה או ריקוד בעקבות הסיפור או אפילו סתם פנטומימה.

בגיל של טרום קריאה, אומרת חנה ורשביאק, אפשר ליצור אצל הילדים גירוי ורצון לשמוע סיפור על ידי כך שמראים להם קודם את התמונות. גם לילדים בגילאי א' ב' לתמונות שבספרים יש משמעות עצומה. פעמים רבות הילדים זוכרים את הסיפור בזכות התמונות ויש בכך הנאה רבה. איזה סורוקין מוסיפה ומספרת על אפשרות מעניינת אחרת באמצעות הסיפור: "הכיסים של ענת". לפני שהיא קוראת את הסיפור, שואלת איזה את הילדים, מה יש להם בכיסים והם מספרים לה. בכיס האחרון של הספר הזה, יש ספר. זוהי נקודה מצויינת לדבר עליה.

.את עיקר המפגש מנהלת חוה קדם שגם היא מתנדבת בעמותה. חוה הוכשרה כיועצת והתמחתה בספרותרפיה על ידי מחוללת הגישה, דר' דבורה קובובי. ספרותרפיה היא גישה מניעתית באמצעות יצירות ספרותיות על פיה עובד המורה או המדריך לאחר שקבל הכשרה לכך. המורה, אומרת חוה, עוסק יותר בצד התכני והצורני של היצירה ואילו הספרותרפיה עוסקת יותר בצד הרגשי תוך התמקדות באחת הדמויות שהיא בסיס להזדהות של הילד איתה.

היא מספרת ומייעצת לנוכחים כיצד לנהל שיחה על הספרים הנבחרים. מעבר לתוכן של הספר, היא אומרת, יש הרבה דברים חשובים כמו: מה אנחנו זוכרים? מי קורא לנו, ואיזה חוויות קשורות לכך.

הילד מקשיב או קורא בסיפור ולומד שרגשותיו דומים לרגשות חבריו. למשל, אומרת חוה, רגש הקינאה: "לא רק אני מקנא, חושב הילד לעצמו, יש עוד ילדים שחווים רגש כזה. אנחנו בוחרים סיפורים שעוזרים להזדהות עם פחדים, עם פרידות ועוד רגשות.

העלאת הבעיות והדיון המשותף משפרים את התקשורת בין ילדי הכתה ובין הילד לבין עצמו. חוה קוראת בקול רם את השיר "מימי הספרנית". השיר מספר על ספרנית לבבית ומאירת פנים שהילד מאד קשור אליה, כי היא ספרנית של נתינה. בתקופה מסויימת מגיעה ספרנית אחרת. לילד יש התנגדות כלפיה ולכן גם אינו אוהב את הספר שנתנה לו. הדיון בשיר יחד עם הילדים מאפשר להם השלכת רגשות: כשאני קשור מאד למישהו, קשה לי לקבל מישהו אחר שבא במקומו, ואפילו אותו מישהו נחמד מאד. ובהכללה, לעיתים אנו תקועים במצבים שקשה לנו לצאת מהם.

 ועוד משהו חשוב: הספרים מפעילים אצל הילדים את הדמיון, כי כשקוראים, זה לא כמו שרואים סרט או סידרה בטלויזיה, שם הכל מומחש מראש.

המתנדבות ממשיכות ומספרות על עבודתן בפרוייקט: איזה סורוקין מצלמת את כריכת הספר שבחרה ותולה אותו בפינה על הקיר. הילדים ניגשים, מסתכלים ומבקשים את הספר. זהו סוג של חשיפה.

אורה גולן שעובדת עם ילדים מכתה א', מספרת על ילד שהגיע אליה מכתה ה' ואמר לה: "אני זוכר איך קראת לנו ספרים ואיך הייתי הולך לחפש את הספר הזה. "הוא היה אחד מהשובבים הגדולים בכתה".