הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

התרגשתי עד כדי דמעות

מאת: צביה טולדנו

שמונה שנים אני מתנדבת והיום התרגשתי עד כדי דמעות. קבלתי השנה תלמיד מכיתה ג'. "זה מקרה אבוד הוא רק מפריע", אמרו לי. "אין כמעט סיכוי להגיע אליו". אחרי שיחות קשות וגם קצת איומים, במבט מושפל ובכעס גדול הוא הסכים לצאת מהכיתה ולבוא איתי.

זה קרה לפני חודש, באותו יום רק שוחחתי אתו והסברתי לו את החשיבות בחיים של למידה וידע. הוא משך בכתפיו ולא היה מרוצה ממה ששמע. "אולי אתה רוצה לשחק?" שאלתי. "איזה משחק"? שאל בקול כעוס.

"אתה מכיר x עיגול?"

ואז ציירתי את תשע משבצות הפלא, וכל אחד בתורו סימן. בהתחלה נתתי לו לנצח ואח"כ שחקתי ברצינות והוא ניצח אותי. יש כאן ילד לא כל כך טיפש חשבתי לעצמי.

כעבור שבוע הגעתי עם המשחק שהכנתי על גבי קרטון, והאביזרים היו מִכְסִים של בקבוקים, שלושה בכחול ושלושה באדום.

"הבאתי לך מתנה".

"מה, בשבילי הביתה?"

"כן, הכנתי לך במיוחד - אבל היום נתחיל ללמוד. מה אתה מעדיף, קריאה או חשבון?"

"אני רוצה חשבון, אבל אני לא יודע כלום"

"לא נורא", עניתי. "נתחיל ממש מהתחלה. תספור בבקשה עד 10". הייתי בשוק, הוא נאלץ

לעצור מספר פעמים עד שהשלים את הספירה.

"כל הכבוד, עכשיו אתן לך תרגילים פשוטים. כמה זה שתיים ועוד שלוש?". הוא התחיל למנות בשתי הידיים. ביד אחת שתי  אצבעות וביד השנייה שלוש אצבעות.  "שש", ענה לי.

"לא, זה לא מדוייק". אני מבקשת שלא תיעזר באצבעות - תנסה שוב".

"טוב אז אני אצייר עיגולים". בעזרת העיגולים הצליח קצת יותר, אבל אני החלטתי כי בכיתה ג' זה קצת פתטי להתעסק עם אמצעי עזר. מכיוון שהוא אוהב משחקים, אני אלמד אותו דרך משחק.

היום הגעתי, ולשמחתי התלמיד ניאות להיפגש  איתי. "היום נשחק בחשבון", אמרתי לו. "אבל לפני כן, אני רוצה לספר לך מה היא השיטה העשרונית בכל העולם כמעט.

כל החישובים נעשים סבב העשרת הראשונה, אם תדע אותה בע"פ. יהיה לך יותר קל להתעסק עם המקצוע שקוראים לו חשבון.

שלפתי חבילת קלפים והנחתי את הקלף עשר פתוח. "עכשיו תשלוף קלף מתוך החבילה"- יצא שלוש ואז שאלתי שלוש ועוד כמה שווה לעשר?

"מאיפה שאני אדע"?

"תקשיב לי טוב. במוח שלנו יש תאי זיכרון. התשובה היא שבע, מכיוון שבכל חבילת קלפים כל מספר מופיע ארבע פעמים:  שניים באדום ושניים בשחור, אני מבטיחה לך כי כאשר יופיע שוב שלוש, אתה תזכור שאמרתי לך את התשובה: שבע. ואכן כך היה. החיוך שלו גדל מרגע לרגע, כי אכן זכר את התשובה.

"עכשיו אערוך לך מבחן". לקחתי דף וכתבתי עליו תרגילים שונים להשלמת העשר וראה זה פלא - אף שגיאה. התרגשתי עד דמעות וחבקתי אותו.

"טוב, עכשיו תנסי אותי בחיסור".

שוב שיחקנו עם הקלפים ואח"כ בחנתי אותו. מה אומר ומה אגיד? אף טעות.

"אפשר ללמוד ככה גם לוח הכפל"?, שאל בהתרגשות.

 "בוודאי" עניתי לו "אבל רק בשיעור הבא".

"אבל יש עוד עשר דקות עד לצילצול - בבקשה..."

"טוב, "לוח הכפל מתחלק לכפולות - היום נעשה רק את כפולות הספרה שתיים". הנחתי את הספרה שתיים, והתחלתי לשאול: "שתיים כפול שמונה - אני אומר לך: התשובה שש עשרה", וככה נערמו הקלפים, ובכל פעם שהופיע שוב קלף שאת הפתרון נתתי לו, לפתע הוא זכר וענה בלי בעיה. ההתרגשות של שנינו הייתה גדולה.

המבחן האמיתי יהיה בשבוע הבא - נראה מה נשאר בזיכרון מכל מה שלימדתי.

דבר אחד בטוח - היום נתתי לילד אומלל המון תקווה.