הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

המשך המסע עם ילדה פגועה

מאת: חנה הופר

"יצאתי למסע משותף עם ילדה פגועה ונפש פצועה, עם רצון עז לתת לה מעט אהבה, חום ורוך".
זה מה שכתבתי בשיר בתחילת שנת הלימודים על הילדה איתה אני נפגשת מדי שבוע, וזה מה שהרגשתי. המסע יימשך גם בשנת הלימודים הבאה.
עתה, אני מרגישה צורך לבחון את עצמי, האם נתתי לילדה, ולו במעט, את מה שהיא זקוקה לו.
אספר על כמה חוויות משותפות שהביאו לשינוי.

אפיתי עוגיות ביתיות בצורת אותיות, כדי לגרום לילדה להתיידד עם הא' ב'. פרשנו נייר לבן והיא ניסתה והצליחה להרכיב את שמה ואת המילים אבא ואמא. "ומי יאכל את העוגיות?" נשאלה השאלה, והיא שמחה לעצתי, שהיא תחלק את העוגיות לילדי הכיתה לאחר הפסקת האוכל.
ספרנו את העוגיות ומספרן היה, כמובן, עשרים ושבע כמספר אותיות ה – א,ב! (כולל האותיות הסופיות). הילדה רצה ושאלה את המורה, כמה ילדים יש בכיתה. התשובה הייתה: שלושים ושניים! ואז היא חשבה ומצאה פתרון: היא תקטום את האותיות הסופיות ויתווספו עוד "עוגיות" לילדים. שמחתה ושמחת הילדים הייתה גדולה. היא למדה לחלוק והתוודעה לשמחה שבכך. רכשה את אהבת החברים ונהייתה מקובלת.

בפורים הבאתי לה משלוח מנות אישי בשקית, ויחד עם זה הבאתי בקופסא גדולה משלוח מנות לכל ילדי הכיתה. כך היא הבינה שהיא מיוחדת בעיניי ואהבתי אליה היא אישית, אך יחד עם זה היא חלק מכיתה שכולם בה אמורים להיות חבריה. בכך גם ניתן חיזוק לדבריה של המורה, שאני באה במיוחד בשבילה כדי לעזור לה, וזאת לאחר בקשת כמה ילדות, שגם הן רוצות לצאת איתי מהכיתה.

היות והילדה ציפתה שאביא לה בכל פעם מתנה כלשהי, נמצאה לי דרך להשפיע עליה, שלא לדרוש מתנות והפתעות בכל פעם שאני מגיעה. נתתי לה ראי קטן שחפצה בו לאחר שמצאה אותו בתיקי שפשפשה בו, אבל נתתי לה אותו בתנאי שתאסוף בסיכה את שערותיה הנופלות על פניה. היא עשתה זאת כמה פעמים, ויום אחד כשהגעתי, הלכה לקראתי עם הראי בידה. לשאלתי: מה קרה? ענתה: "אינני יכולה לאסוף את השער, לא נוח לי ולכן אני מחזירה לך את הראי." שמחתי שלמדה, כי הבטחה יש לקיים ולדרוש מתנות לא תמיד כדאי.....

המפגשים שלנו נערכים גם מחוץ לכיתה. יצרתי לנו פינה אינטימית בחדר המחשב הפנוי. כשאני מגיעה, אני מביאה כוסות חד פעמיות עם ציורי לב שהיא אוהבת. אני שותה קפה ולה אני מכינה שוקו. היא מציירת, גוזרת וגם רוקדת, ובין לבין גם מספרת לי דברים שהיא רוצה. אף פעם איני שואלת ואיני חוקרת!

בפגישתנו האחרונה, שאלה אותי אם אני מקבלת תשלום על המפגשים שלנו. אמרתי לה שאני מתנדבת ובאה רק מרצוני החופשי, כי אני אוהבת אותה ורוצה להיות איתה ושיהיה לנו כיף ביחד.

יש לי עוד הרבה דרכים לעבור במסע הזה. הילדה מושיטה לי יד, משתתפת במסע ושמחה לראות אותי כל פעם מחדש, וזה ממלא אותי באנרגיות מחודשות.