הזמנה להתנדב
הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאןהזמנה לתרום
הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
הילד הזה
מאת: רעיה סול
בשנה שעברה הצטרפתי ללימאור בכתה ב'.
די מהר משך את תשומת לבי הילד עוז (שם בדוי), ילד עם פנים כועסות, מתקוטט לא פעם עם ילדים, יושב באי שקט ומרבה לכעוס ולרגוז על כל דבר.
השתדלתי להתקרב אליו ובאחת השיחות הוא אמר שאין בו שום דבר טוב. לא הכרתי אותו מספיק ובכל זאת ציינתי כמה דברים לזכותו.
בהמשך יצאנו יחד לעבוד במבואה או בספרייה על החומר הנלמד, ותוך כדי לימוד החומר גם שוחחנו. שאלתי אותו, אם הוא מכיר את שירה של לאה גולדברג "הילד הרע שבי": "...זה לא אני, זה הילד הרע שבי". עוז אמר שהוא מכיר ודברנו מעט על השיר. בבית חיפשתי את השיר בגוגל, הדפסתי אותו יחד עם האיורים שהיו שם, ניילנתי והבאתי לו. קראנו יחד את השיר ונתתי לו את הדף. עוז שאל: "זה בשבילי? את נותנת לי אותו?", בשמחה הראה את השיר למורה ובבית לאמא.
עם הזמן ראיתי שהוא פחות כועס, יותר משתתף בשעורים וכמובן שמחתי מאד.
במסיבת סוף השנה חבקתי אותו חזק, פגשתי את הוריו והם ציינו שאכן חל שינוי לטובה.
תם החופש, חזרתי לבית הספר, שוב עם המורה לימאור ושוב לכתה ב'.
לפני ימים אחדים, בהפסקת עשר, נכנס לכתה עוז שהיום הוא בכתה ג' ובידו שקית. לימור בקשה מהילדים שקט. עוז התייצב מול הכיתה זקוף ובוטח, הוציא מהשקית שופר, שופר אמיתי שאבא קנה לו, והדגים לפניהם תקיעת שופר חזקה וממושכת. הילדים הריעו לו ובקשו לנסות אף הם. עוז אמר להם בסמכותיות רבה, שבהפסקה יעמוד בחוץ עם השופר וייתן לכל ילד שירצה לנסות.
ואני חשבתי לעצמי: הנה נעלם ונמוג לו הילד הרע שבו.
מילים: לאה גולדברג
הייתי אתמול בבית הדודה, |
ואינני יודע, איך זה קרה - ואמא שלה כעסה ואמרה: |