הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

דינה, הספרנית המתנדבת, שנלחמה על מקום עבודתה של בתה

מאת: פנינה עינב

דינה בר זאב נלחמה על מקום העבודה של בתה שנולדה עם קשיי למידה והסתגלות, וכמעט פיטרו אותה מעבודתה החלקית בספריה.

היא החלה את התנדבותה בספריית ביה"ס "רמז" ביהוד כשהחליטה לעזור לבתה, בעבודתה שהוגדרה "שיקומית".

דינה מגיעה פעמיים בשבוע לספריה ויחד עם בתה ועם צוות נוסף של מתנדבות מ״ידיד לחינוך״ הן מתפעלות פרויקט של כ-8500 ספרים, והשאלת ספרים שוטפת לכל הכיתות של בית הספר.

ואלה תולדות:

דינה נולדה בתל אביב להורים שעלו ממזרח אירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה והעבירה את ילדותה בין חולות העיר ובין מפעל למצבות שפעל מול הבית והשתרע בין רח׳ פינסקר לרח׳ הס.

את בעלה אפרים הכירה בתנועת הנוער "צופי דיזנגוף" ויחד הצטרפו לנח״ל.

אפרים, יליד בלגיה, הסתתר בזמן השואה בכפר קטן וכך ניצל יחד עם אימו ואחיו.

ממשלת בלגיה מימנה לאפרים מילגת לימודים, ולכן לאחר שדינה ואפרים נישאו, הם עברו לבריסל וגרו שם שש שנים, שם גם נולדו שני הבנים הגדולים.

כשחזרו, הם נכנסו לגור בבית ביהוד שקנתה אימו של אפרים. מאוחר יותר הסתבר כי הייתה זו השקעה נבונה מאד. אפרים נכנס לעבוד בתעשייה האוירית ודינה הצטרפה למתנ״ס ביהוד, שהיה פורץ דרך בהקמת משפחתונים בישראל.

בבית ביהוד נולדה הבת השלישית – נורית, תינוקת חייכנית וכחולת עיניים שכבר מילדותה אובחנה כילדה עם קשיי למידה, תפקוד והסתגלות

להיות אמא לבת שמתקשה להשתלב במסגרות החינוכיות השונות היה לא קל. כשנורית אמורה הייתה להתגייס לצבא, היא חששה לעזוב את הבית וחיפשה עבודה שתתאים ליכולותיה וקרוב לבית.

בדיוק אז חיפשו עוזרת לספרנית של בית הספר היסודי ״רמז״ ביהוד. העבודה לא דרשה מנורית ידע מוקדם או מיומנות מיוחדת, והיא התקבלה לעבודה במשרה חלקית שהוגדרה ״עבודה שיקומית״. נורית הייתה מגיעה יום יום ומסדרת את הספרים על המדפים במקלט של בית הספר. היא למדה את כל נושא התחזוקה של הספרים, את הסידור על המדפים וכמובן למדה להכיר את הילדים.

לרוע המזל בשנת 2000 החליטה עיריית יהוד לצמצם עובדים ופיטרה את הספרנית. נורית נשארה לבדה עם כל מטלות אחזקת הספרייה ודינה, האם, דאגה שכל הפרויקט יסגר והבת תפוטר גם היא, ואז קרה הנס - כשוועד ההורים התעקש על פתיחת הספרייה והעברתה מהמקלט שמתחת לאדמה – לאולם רחב ידיים ששימש בשנים הקודמות כחדר אוכל ומטבח של בית הספר.

דינה החליטה להצטרף לנורית, ולעזור בהעברת הספרייה ובהפעלתה מחדש, וכך שתיהן גררו את הספרים מן המרתף וסידרו אותם בארונות בעלי מדפים רחבים ויפים שניקנו לספריה.

כשסניף ״ידיד לחינוך״ ביוזמתה של יפה בירותי, החל את פעילותו ביהוד, נפגשה יפה עם דינה כדי לעודד אותה להצטרף לעמותה. השילוב של עזרה לנורית לתפעל את הספריה יחד עם התנדבות בעמותה למען מערכת החינוך - היו קלף מנצח.

מאז, מגיעה דינה פעמיים בשבוע לספריה בבית הספר, ויחד עם נורית שממשיכה לעבוד במשרה מצומצמת מטעם העיריה ועם צוות נוסף של מתנדבות מעמותת ״ידיד לחינוך״ הן מתפעלות פרויקט של כ-8500 ספרים, והשאלת ספרים שוטפת לכל הכיתות של בית הספר.

״ידיד לחינוך נותן גב רחב למתנדבים מול ההנהלה והמורים״ אומרת דינה בסיפוק רב. כבר מהשנים הראשונות היו מזמנים סופרים לספריה כדי לקרב את הנאת הקריאה לילדים, כמו ברי פריגת, אלי רווה, שלומית אסיף כהן ודורית אורגד. מאוחר יותר לקח בית הספר את היזמה והפך אותה למסורת בה בכל שנה מזמינים שני סופרים שנפגשים עם ילדי בית הספר, ביניהם גם שלמה אבס, רבקה מגן והסופר האהוב ינץ לוי שגם נפגש עם התלמידים בספריה ובחדרי הכיתות.

כיום מגיעה נורית לספריה עם חיוך על השפתיים ומכירה כמעט את כל הילדים בשמותיהם, ואת העדפותיהם בבחירת ספרי הקריאה, והילדים מחזירים לה אהבה ושמחים לפגוש אותה כל בוקר.

דינה ממשיכה גם היא להתנדב בספריה. ״היה לי נושא שהעסיק אותי בשנים הראשונות״, היא אומרת בסיפוק ״לאפשר לילדים לשבת ולקרוא בירחונים כמו ״נשיונל ג׳יאוגרפיק״ ו״פשוש״ וליהנות בהפסקות מקריאה ורכישת ידע. ״לצערי״ היא מוסיפה, ״כיום, ריבוי הילדים אינו מאפשר לשבת בצורה אינטימית, והכניסה בהפסקות לספריה נפסקה״.