הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

דילמות – להתערב או לא להתערב? מה מותר לי כמתנדבת ומה אסור?

מאת: חנה הופר

קשה מאד לממש הישגים והתפתחויות חיוביות, כשמטפלים בילד בעל נפש פגועה בשל נסיבות חייו, ביחוד, כשהנפש רכה, תרתי משמע.

אם עוזרים בעברית, בחשבון או בכל מקצוע לימודי אחר, אנחנו רואים בעין שהילד מתקדם. יתכן שזה לוקח זמן וסבלנות, אבל אנחנו יודעים שהצלחנו.

קבלתי ילדה עם בעיות, והשקעתי מאמצים וסבלנות. לרגעים חשבתי שהצלחתי, שהנה הבעיות הולכות ומתגמדות והילדה מתמודדת יפה. טעיתי לחשוב שיש שכר לעמלי, ואז באה המציאות וטפחה על פני.

באחד הימים התגלע סכסוך בין אותה ילדה לבין אחת מחברותיה בכיתה. החברה התלוננה בפני המורה, שנתנה לחברה זכות דיבור לשטוח את טענותיה לפני כל הכיתה. החברה טענה שהילדה מרחיקה אותה מחברות אחרות ויוצרת סוג של שליטה עליהן, ואז המשיכה ואמרה: "אז מה אם יש לה בעיה" (ופה המשיכה ופרטה את הבעיה), "זה לא אומר שצריכים לעשות מה שהיא רוצה". הילדה פרצה בבכי קורע לב לפני כולם. ברור שנפגעה קשות. המורה פנתה אליה בניסיון להרגיעה, אבל הילדה התפרצה והתחצפה. המורה בקשה, שתצא מהכיתה. רצתי אחריה וניסיתי להרגיע, ללטף ולחבק. הסתובבנו בחצר ודברנו. היא אמרה שהיא רוצה את אביה. אבל זה היה בלתי אפשרי. בסופו של דבר הצלחתי להחזירה לכיתה בהבטחה, שהמורה תתן גם לה את הזכות לשטוח את טענותיה לפני הכיתה. המורה אכן קיימה את הבטחתי לילדה.

ופה מתחילות הדילמות, המציקות לי, ואולי הן משותפות לכולנו.

האם הייתי צריכה לרוץ אחרי הילדה? האם אנו רשאים להביע את דעותינו על התייחסות של מורים, ולא מתוך בקורתיות, אלא מתוך רצון לעזור, כי אנו באים להיות "ידידים לחינוך"?

 ובמקרה שלי, הילדה רואה שהילדים בכתה פונים אלי ומתייחסים בהקשבה לדבריי בנושא משמעת, למשל, ואז היא פונה ואומרת להם: "חנה היא רק שלי". ושוב צצה הדילמה. אני עוזרת למורים מקצועיים בהשלטת משמעת ועוד. האם אני חורגת מתפקידי המוגדר כעזרה לילדה? מי נתן לי את הזכות להתערב במהלך השיעור ובהתנהגותם של ילדים אחרים? למרות שהמורים רואים זאת בעין יפה.

יש לילדה, עימה אני נפגשת, ימים של חוסר שקט והתפרצויות. בסיומו של יום כזה שאלתי את המורה אם נשקל טיפול תרופתי ואולי כדאי לתת. המורה ענתה לי שהיא יכולה לדבר איתי על כך במגבלות מסוימות, עד כמה שמתאפשר לה, ואז שוב צצה הדילמה, האם אני רשאית להתעניין בנושא כזה? האם אינני חודרת לשטח האישי שאין לגעת בו?
אינני יודעת אם יש תשובות חד-משמעיות לדילמות כאלה, אך כדי לרצות את עצמי, אני מאמינה שמעשיי נובעים מרצון עז לעזור.

ובכל זאת, האם האמצעים מקדשים את המטרה? כלומר האם תחושתי זו מצדיקה את הדרך בה אני נוהגת?