הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

בצל עץ תמר(ה)

על תמרה מזרחי מחוף הכרמל

כתבה: מאשה ליפשיץ
(שמות הילדים בכתבה בדויים)

"צל עץ תמר ואור ירח
ומנגינת כינור תקסים את הלב
עולה הצליל רועד בוקע
ממיתרים נשפך כאב
נגן כינור נגן שירך..." (אחד הביצועים הוא של זהר ארגוב)

 

את תמרה פגשתי לפני שנים אחדות. חברה הביאה אותה ל"ידיד לחינוך" חוף הכרמל, ומאז היא מתנדבת במסירות רבה באחד מבתי הספר ביישובנו.

למשפחתה היא "תמוש", חבריה מכנים אותה תמי.

תמרה המתולתלת התבלטה מיד באנרגיות ובצבעוניות שלה, אי אפשר לפספס אותה. היא זורמת בכל מצב. מוכנה לקבל על עצמה כל ילד, בלי קשר לבעיותיו. תוך כדי התנדבותה נתקלה במקרים קשים של אומללות וכאב. המורים מחזרים אחריה, הילדים מאוהבים בה. האמת, היא הצליחה לשבות גם את ליבי.

באחד הימים החורפיים בחודש ינואר 2018 הגעתי לבית הספר וליוויתי אותה במהלך יום התנדבות. השנה סופחה לאחת מכתות ב.

איך התחברה ל- אורי? מחנכת הכתה נתנה לילדי הכתה משימה: לכתוב מה הם מרגישים בבוקר כשצריך ללכת לבית הספר. תמרה ראתה במקרה את הפתק שרשם אורי והיה כתוב בו: "עצוב". זה נגע לליבה של תמרה ולשאלתה בקשה ממנה המחנכת כי תקבל אותו לפעילות אצלה. היא סיפרה שֶלְאורי יש בעיות חברתיות וכי הוא בודד וללא חברים.

בפגישה הראשונה שלהם בקשה תמרה, כי יספר לה מדוע הוא עצוב כשצריך ללכת לבית הספר. אורי סיפר, כי היתה לו חברה יחידה בכתה ויום אחד היא פשוט נטשה אותו וסירבה לשחק איתו. הדבר דיכא אותו והקשה על ביקוריו בבית הספר.

כבר למעלה מחודש הוא מגיע לפגישה שלהם עם חבר שהוא בוחר מתלמידי הכתה, בכל פעם חבר אחר, והביקוש בכיתה להצטרף אליו רק עולה. כל הילדים בכתה רוצים להצטרף אליו. לעתים המחנכת מבקשת ממנו לצרף אליו חבר שזקוק לקשר והוא נענה לבקשה. החבר שמצטרף יכול להציע הצעות לפעילות משחקית, אך ההחלטה נתונה בידי אורי.
כשפגשתי אותם, תמרה עם אורי ועם חברו עַב, היו בעיצומו של משחק קלפים "מלחמה" עם שידרוג: כל ילד מציג קלף מהחבילה שבידו. לפי תור כל אחד מהילדים צריך להגיד מה ההפרש בין הקלפים (ללא התמונות) המוצגים.
לאחר שמיצו את משחק ה"מלחמה", הציע עב לשחק עם הקלפים "טאקי": כל ילד מקבל מספר קלפים, מתוכם הוא בוחר בתורו קלף בעל ערך כלשהו. הילד השני צריך להטיל עליו קלף בעל ערך או צבע זהה. במידה ואין לו, הוא מקבל מהקופה 3 קלפים. מי שמסיים את כל קלפיו מנצח. עליו להכריז מבעוד מועד כי נותר לו קלף בודד. הילדים בקשו ממני גם להצטרף למשחק.

תמרה דאגה שייווצר קשר חברתי בין הילדים גם לאחר הלימודים. כל ילד, שמצטרף, נשאל אם הוא מוכן לארח את אורי בביתו, או להתארח אצלו. בפגישה שבשבוע שלאחר מכן, היא מוודאת, שהמפגשים בין הילדים אכן התקיימו.

מדיווחי המחנכת עולה, כי הפעילות של אורי עם תמרה שיפרה לאין שיעור את מצבו החברתי והרגשי.

המפגשים עם הילדים מתקיימים בחלל המשותף של כתות ב. מדי פעם עובר ילד מהשכבה ורץ אל תמרה ומחבק אותה ומתעקש שתקבל אותו. גם המחנכת, בנוכחותי, הרעיפה עליה מחמאות והצהירה כי לא תוותר עליה.

בשנה שעברה עבדה תמרה מול מחנכת אחרת. היא קבלה תלמיד שהוריו גרושים והקשר ביניהם היה מאד מתוח ואגרסיבי. הילד שוהה עם אמו, אך האווירה בבית לא טובה. דווקא את אביו הוא אוהב, אך מתראה איתו לעתים רחוקות. במפגש הראשון עם תמרה היה מאד מכונס, התקשה ליצור קשר. תמרה ידעה, שהוא אוהב לצייר והציעה לו נייר וצבעים, אך הוא סרב. היא הציעה, ששניהם יציירו ביחד, כל אחד יוסיף שרבוט על הציור. כך היה ויחד התקבל ציור לא מוגדר ("קשקוש אחד גדול", כדברי תמרה), אך זה עזר לבנות את הקשר עם הילד.

בפגישה שלאחר מכן, היא הביאה מגזין ומספרים ולוח בריסטול. הילד התבקש לגזור ולהדביק תמונות מן המגזין על הבריסטול ולקשר בין התמונות. עם סיום הפעילות, בקשה תמרה לתלות את היצירה, אך הילד סירב, כי חשש להיחשף ולקח את התוצר לביתו.

הם היו צריכים מספר פגישות כדי לבנות בהדרגה מערכת יחסים פתוחה וחמה.

לתמרה עוד סיפורי הצלחה, שאולי יסופרו בעתיד.

רציתי להאיר קצת את סיפור חייה של האישה המופלאה הזו, סיפור לא פשוט.
תמרה בת למשפחה שהגיעה ארצה מתימן בתקופת הבילויים. סבתה מצד אמה נולדה בארץ. לאחר נישואיה עברה הסבתא לירושלים ושם התגוררה עם בעלה בשכונת נחלאות.

אביה של תמרה עלה מתימן בגיל תשע ואיכשהו, דרך פורט סעיד במצרים, התגלגל לאחר תלאות וקשיים לארץ. בחור חסר השכלה, אך יפה תואר ושרמנטי, עבד כפועל בנין אצל סבה של תמרה בירושלים. כך פגש בבחירת לבו, רחל, שהיתה עוזרתו של דוד בן גוריון, ולמרות התנגדות הוריה הם נישאו. משפחת הכלה ניתקה את הקשר עם הזוג הצעיר, ורק לאחר שנולדה תמרה התחדש הקשר בין האם לבתה. תמרה בת השלוש ואחותה בת החודשיים התייתמו מאימן, שנפטרה משחפת. לפני מותה השביעה רחל את אמה, שתגדל את תמרה. תמרה הפעוטה זוכרת את המהומה וזעקות הכאב במשפחה, לאחר שהתקבלה ההודעה על פטירתה של רחל.
האחות התינוקת נותרה אצל האב, שנשא אשה שנייה והוליד איתה שלושה ילדים.
לשתי היתומות לא היו חיים קלים. עקב קשיים של סבתה, תמרה נשלחה לקבוצת נוער בקבוץ בהיותה בת 11. ההתחלה בקבוץ היתה קשה עם תחושה צורבת של היותה דחויה על ידי משפחתה, אך עם השנים מצאה את מקומה בקבוץ, פרחה בחברת הנוער של עלית הנוער, שבקבוץ ואף עזרה לאחותה הקטנה לעזוב את ביתה ולעבור גם היא למסגרת דומה.
תמרה פגשה את בן זוגה בקיבוץ ויחד הקימו משפחה. על רקע החינוך המשותף בקיבוץ (השומר הצעיר) החליטה המשפחה לעזוב ומצאה את מקומה במושב שיתופי בחוף הכרמל.

במושב עבדה כמטפלת והפכה עם השנים לאחראית גן ביישוב. היא גם נשלחה ללימודים במכון אדלר ובו השתלמה בתחום הגיל הרך ובהדרכה להורים.

בזמנה הפנוי אוהבת תמרה לעסוק בספורט ובריקודי עם.

לאחר צאתה לגמלאות, הצטרפה ל"ידיד לחינוך" והשתלבה במערך ההתנדבות של היישוב.

זה הזמן להודות לתמרה על תרומתה החשובה והמרגשת לחינוך ביישוב ולאחל לה שנים רבות של בריאות ופעילות.