הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

ראיון עם שמחה ביטון, אם שכולה ממושב דבורה

ערב יום הזיכרון תש"ף – שמחה ביטון ממושב דבורה מספרת על בנה יורם שנפל במלחמת לבנון

מאת: ריקה שפרינצק

בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל עמדו בצפירה לפתיחת יום הזיכרון, עשרה חברי מושב דבורה, שבחבל התענך, מול חלונה של שמחה ביטון, ששכלה את בנה, יורם, במלחמת לבנון. הם עמדו איתה, כדי שלא תהיה לבד. הם עמדו בחוץ, והיא ראתה אותם דרך החלון. "אנחנו בימי קורונה, כל התקהלות אסורה, אין טקס, גם אם מדובר ביום הזיכרון", הזכירה לי. "סידרתי את השולחן עם נר ואלבום" הוסיפה ואמרה.

יורם היה בן 20 בנופלו. הוא שרת בצנחנים. שמחה זוכרת כל פרט וכל שעה מהרגעים האחרונים בהם ראתה אותו.

"יורם הגיע הביתה בסוף שבוע לחופשה, ואז פתאום הזעיקו אותו בחזרה. ידענו שהוא עולה צפונה לראש הניקרה יחד עם היחידה שלו. ליוויתי אותו דרך השדות, לא רציתי שילך, אמרתי לו שיחכה, אבל הוא יצא. אמרתי לו שיזהר, והוא אמר לי: 'אמא, תחזרי הביתה, אל תדאגי, אנחנו יודעים מה לעשות', ונסע לבסיס. הוא אמר לי: 'אני אבוא', אבל הוא לא בא".

בתחילת המלחמה שובץ יורם כנהג בנגמ"ש המג"ד. בשעת היתקלות עם כוחות האויב נפגע הנגמ"ש וכל נוסעיו קיבלו פקודה לפנותו. כשיצא יורם מן הנגמ"ש, נפגע בחזהו מאש שנורתה מן המארב. הוא נפל ביום ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982).

כשאנחנו מדברות על משמעות יום הזיכרון, אומרת לי שמחה: "אבל אני זוכרת אותו כל הזמן. כל הבית שלי מלא בתמונות של יורם, בכל החדרים, בכל מקום שנכנסים אליו, גם בטלפון תמונתו נמצאת איתי".

שמחה מספרת שיורם היה בורח מהצבא כדי לעזור לאבא שלו , כדי שלא יעבוד לבד בקטפות (היו להם ארבע קטפות לקטיף כותנה באיזור), הוא כל כך אהב לעבוד ולעזור לאבא שלו.

המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות קשה לה לשמחה. "פתאום בערב", היא אומרת, "עוברים לשמחה וריקודים. היו לי שלושה בנים ושלוש בנות, עכשיו יש לי שני בנים ושלוש בנות".

שמחה, בעברה, מורה בכיתות א-ב. היא מתנדבת "ידיד לחינוך" בביה"ס "יד לחמישה" שבדבורה. היא מתנדבת בביה"ס כבר שבע שנים ועוזרת למורה בכיתות א-ב.