הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

ילדים בזמן קורונה

מאת: שושנה רשף

כבר חודשים שוירוס הקורונה משתק את החיים של כולנו ובכל התחומים. הקורונה איננה רק סוגיה בריאותית או כלכלית - היא משנה את מהלך החיים של כולנו, קשישים וילדים כאחד. יש לה השלכות על מערכות הרווחה, החינוך, ועוד, וגם על היחסים במשפחה.

הכי מפריע לי הבלבול. אני אדם בוגר. מועדון ההתעמלות בו אני מקפידה להגיע, היה סגור בפנינו שבועות. עשינו מה שיכולנו בבית. אחרי תקופה נשמנו לרווחה. יש! יש אישור. פתחו את הסטודיו, רק את הסטודיו. שיהיה. גם זה לטובה. נרשמים מראש, עומדים בעיגולים מסומנים ומרווחים, הכל לפי הכללים. לא הספקנו להסתגל להסדרים החדשים ושוב משתנים הכללים. סגר, וכך חוזר חלילה, כן התעמלות, לא התעמלות.

אבל כשמדברים בילדים שכל כך זקוקים ליציבות, שאותה הם אמורים לקבל מהוריהם, הרי שגם הם, ההורים, מבולבלים וחסרי אונים.

סבא, סבתא ? הלא הן הדמויות האוהבות, המרגיעות בכל מצב. להגיע אליהם? חס וחלילה. על חיבוק מנחם אפשר רק לחלום, שלא לדבר על כך שהם עצמם מבודדים ומורחקים, ומה זה עושה להם?

ושוב אל הילדים. איך תיראה שנת הלימודים הקרובה? איך יתנהל הגן? הילדים היותר קטנים, מה יקרה איתם? והגדולים יותר? מי ילמד? כיצד ילמד? האם בזום? ואם למישהו מהם אין מחשב בבית? ואם יש לו, אולי אין מי שידריך, שיעזור לתפעל אותו?

ועוד שאלות: יחלקו את הכיתות? איך תחולקנה הכיתות? מי יהיה עם מי? ואולי החבר הכי טוב שלי לא יהיה בקבוצה שלי. רבותי, מדובר בילדים, הרי אלה ילדים שלנו. והמורים, האם להם יש תשובות? הרי גם הם לא יודעים מה מחכה להם. משרד החינוך יוצא בהצהרות, ואחרי כמה ימים משנים אותן. שוב אין אחידות. וזה המצב, וזה עצוב, וזה מתסכל.

אנחנו לא לבד. גם בעולם מתמודדים עם הבעיות הללו. נתקלתי בכתבה שכתב ילד בן 14 בארה"ב. הוא מספר על מאות משפחות שקיבלו מברק על הקפאת כניסה לביה"ס של בני עקיבא בפנסילבניה, וזאת, בגלל ילד אחד שנידבק בקורונה. שלושה חודשים רגלו לא דרכה בביה"ס, והוא מוסיף, שהוא כבוגר שמסיים שם השנה את לימודיו, כבר לא יזכה לחזור לשם. בהמשך הוא מספר על 600 ילדים שנרשמו חינם " למחנה הקיץ", הפעם לשבועיים במקום לחודש, ואת כל הפעילויות, כולל התפילה בבוקר, יתפעלו בצוותא ב zoom.

זו רק דוגמה לעולם ההפוך שנקלענו לתוכו. אני לא באה להאשים. אינני יודעת את מי. אני מתארת את המצב. ולנו לא נישאר אלא לחכות לימים טובים יותר. הלוואי...