הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

מה בסך הכל עשיתי? - מאת: רחלי פוקס משקובסקי

המעגל שסוגרת סוניה ציונס מאז עלייתה לארץ בתחילת שנות השמונים ועד להתנדבות עם עולים חדשים באשדוד

לפני כמה חודשים התקשרה אל סוניה ציונס המורה שרית מביה"ס ארזים באשדוד. הגיעו שני אחים עולים ממוסקבה, אמרה לה, אחד שובץ לכיתה ו, ואחד לכיתה א. הם זקוקים לעזרה מיידית בלימוד העברית. האם סוניה מוכנה לעזור? (שרית הייתה ממונה על הטיפול בתלמידים העולים עוד לפני תקופת הקורונה).

סוניה נענתה ושתיהן התחילו ללמד את האחים בזום. בהמשך הצטרפו ללימודים אלה תלמידים עולים נוספים, אבל כיום שרית אינה פנויה לכך, כי היא מועסקת גם כמחנכת כיתה. לכן סוניה, שנשארה לבדה, ביקשה ללמד תלמידים עולים בשעות אחר הצהרים בטלפון, כפי שנהגה לעשות לפני תקופת הקורונה.

סוניה מתנדבת בביה"ס ארזים באשדוד משנת 2009. "בהתחלה ליוויתי את כיתות א ו-ב של מורה אחרת, גם שמה שרית. נקשרתי אליה מאד. במשך הזמן הצטרפה לצוות המורה האחראית על העולים החדשים והתחלתי לעזור לה. לימדנו תלמידים עולים מכל הכיתות. לאשדוד מגיעות הרבה משפחות של עולים. מברה"מ לשעבר, הרבה מהם מאוקראינה, היה ילד מסיביר וילד מהונגריה וגם מצרפת.

סוניה בעצמה היא עולה "חדשה ישנה". היא עלתה לארץ בשנת 1972 מווילנה, שבליטא (עליה ציונית כדבריה) עם בעלה, הורים וסבתא. היא דוברת רוסית, ליטאית ואנגלית. בבואה הייתה אישה צעירה, בת 24, מהנדסת במקצועה, בהריון ראשון. לאחר כחודש במגדיאל עברו לאשדוד, שם התגוררה דודתה שעלתה בשנת 56 מפולין (עליית גומולקה). שלושת ילדיה נולדו בארץ.

השם ציונס (בפתח מתחת לנון) הוא מאד מיוחד, אני אומרת. מהי הסיומת הזאת? "זו סיומת מקובלת בארצות הבלטיות. זה כמו "ירושלמי" – "מירושלים". השם ציון היה שם משפחת בעלי מדורי דורות. ייתכן שבמקור המשפחה חיה בספרד עד לגירוש." בבואם לארץ החליטו הורי בעלה ואחיו לחזור לשם "ציון". גם סוניה רצתה בכך, אבל מאחר שבתעודות ההשכלה והמקצוע שלה נכתב השם "ציונס", החליטו שהטרחה לשנות רבה מידי, ונשארו עם השם העברי – ליטאי.

זמן קצר לאחר סיום האולפן, החלה לעבוד בעיריית אשדוד כמפקחת על הבניה הציבורית, ובהמשך במחלקת החינוך כאחראית על השיפוצים במערכת. כאשר יצאה לגמלאות החלה לשמוע הרצאות, להיפגש עם חברות לקפה, ללכת לחדר כושר, ומאז ומתמיד היא מבקרת בתיאטרון ובאופרה. אחרי זמן לא רב גלתה שכל זה אינו מספיק לה, והחלה, כאמור, להתנדב במסגרת הקבוצה האשדודית בראשות פנינה בן זקן – אותה הכירה כבר במסגרת עבודתה.

כל השנים היא מעודדת את התלמידים העולים לקרוא ספרים לפעוטות על מנת לתרגל את העברית. היא גם נהגה להביא לביה"ס ולתת לתלמידים ספרים כאלה. עוד כשלמדה עברית באולפן בבואה לארץ הייתה קונה ספרים פשוטים בעברית ומתרגלת. "הלימודים באולפן לא מספיקים בשביל לעבוד", היא אומרת. ברבות הימים, כאשר ילדיה הפרטיים למדו תנ"ך בביה"ס, והיא לא יכלה לעזור להם, נרשמה ללימודי תנ"ך בקורס ערב, ונהנתה מאד. בימים אלה היא מאזינה להרצאות של אבי צפרוני המתקיימות בראש חודש בנושא פרשת השבוע.

כשפניתי לסוניה וביקשתי לראיין אותה למידעון, ניסתה בהתחלה להתחמק. "מה בסך הכל עשיתי?" אמרה לי. זו משימה ששתינו קיבלנו, עניתי בניסיון לשכנע אותה. ואני דווקא מאד מעוניינת לעשות אותה, כי נושא קליטת העליה קרוב מאד ללבי. בעברי כמורה, לימדתי תקופה מסוימת תלמידים עולים. את נושא העלייה ספגתי בבית הורי. אבי ז"ל, אברהם קרן, היה פעיל בתנועה הציונית בטרנסילבניה, לפני מלחמת העולם השנייה, השתתף שם בארגון העלייה הבלתי לגאלית לארץ. לימים היה איש הסוכנות היהודית. כשהוקם המשרד לקליטת עלייה, השתתף בהקמת המחלקה לקליטה חברתית במשרד.

איך עוברת על סוניה תקופת הקורונה והסגרים? בעניין הזה היא כמו כולנו. "קשה לי לשבת הרבה בבית", היא אומרת. "אני רגילה להיות פעילה." היא מרבה בהליכות ספורט, יש פעילויות בזום, ועזרה לבת שגרה בקרבת מקום בטיפול בנכדים. בזהירות המתבקשת כמובן.