הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

לטוס מעל העננים - סיפור של רחלי משקובסקי פוקס מקריית אונו

בין יום השואה ליום העצמאות

 

היה מדובר, שכאשר ירווח מעט, יחליפו את ארגז התפוזים, ששימש כשולחן, בשולחן אמיתי ושני כסאות. אבל אבא שלי חזר הביתה עם רדיו. רדיו גדול. "שנשמע את ההחלטה באו"ם", אמר מרוצה, והמחאה של אמי לא הועילה.

גרנו במרתף, ששימש כמקלט לכל הבניין. "זה טוב שאנחנו גרים במרתף", אמרו לאחותי בת השלוש, כשהתחילה מלחמת השחרור. "ככה לא צריך לרוץ לשום מקום, כשיש אזעקה, וכולם באים אלינו". ליאורה הם קראו לאחותי. שם עברי יפה, ששמעו את השכנים קוראים כך לבתם. חיכו חמש שנים אחרי חתונתם, כמעט כל מלחמת העולם השנייה באירופה. אמי לא רצתה להביא לעולם ילדת מלחמה.

גם שם התרוצצו בין מקלטים, ובין לבין עסק אבי בארגון העליה במסגרת עבודתו במשרד הארצישראלי. מפעם לפעם היה נעצר על ידי שלטונות רומניה. מפעם לפעם היו עושים חיפוש בדירה. אמא שלי האיצה בו לעזוב הכול, לא להמתין עוד לתורם לעלות לארץ באופן מסודר על פי המכסה שקבעו הבריטים, אלא להצטרף לעליה הבלתי לגאלית.

ביולי 1944 עלו על אוניית המעפילים "קאזבק". הים השחור טלטל את הנוסעים, שגדשו את אוניית המשא הקטנה עד להתפקע. היה עליהם לבקש רשות ללכת לשירותים או לשתות כוס מים, שכן תזוזה של יותר מנוסע אחד בכל זמן, הייתה בלתי אפשרית. מטורקיה המשיכו דרך סוריה ברכבות משא. "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת..", כך שרה לי לימים אמי את השיר, ש"החלוצים" שרו באותה רכבת, והיא מרגישה אז כמי שטס מעל לעננים.

קבלת הפנים בארץ הייתה קרה. כל הנוסעים הועברו למחנה המעצר בעתלית. הבריטים ניסו באותו זמן ללכת בין הטיפות. להראות לערבים שהם מגבילים את כניסת היהודים לארץ מצד אחד, ומצד שני לשמור על יחסים טובים עם היישוב היהודי, שרובו ככולו התגייס לעזור להם במלחמה נגד הנאצים.

בסופו של דבר שוחררו, ונמצא גם המרתף ברחוב מאפ"ו בתל אביב. ועכשיו היה גם רדיו. והרדיו בישר שהעולם מסכים! הוא מסכים שתוקם כאן מדינה יהודית לצד מדינה ערבית! וכבר הורי עם ליאורה על הכתפיים בחוץ, במעגלי רוקדים עם כל השכנים מהרחוב.

ומה עם המשפחות שנשארו מאחור? שנשארו מאחור ונספו...

לא עכשיו. אחר כך נחשוב על זה.

עכשיו מקימים מדינה.