הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

"לבד בבית כציפור דרור" או "פחד ופגישה רק במרפסת" מתנדבים מרחובות מדברים על תקופת הקורונה

מאת: נחום נוימן

בשנים כתיקונן, נוהגים היינו להתכנס בסוף שנת הלימודים בבית הספר במחיצת התלמידים והמורים. השנה, שנת הקורונה, לא נפגשנו מאז חודש מרס.

המפגש, ביוזמתה של רחל רכזת המתנדבים בבית הספר, נערך במרפסת המאוררת של "קפה מדע" במכון ויצמן, הנשקפת אל בריכת מים מלאה בפרחי נופר במלא פריחתם. השתתפו במפגש מירי רכזת המתנדבים ברחובות, סגניתה אפרת ונורית המורה המתאמת. הנוכחות הייתה מלאה והאוירה טובה.

עבדכם הנאמן הגיע מצוייד בדפי כתיבה בנסיון לקבל מכל אחד מהמשתתפים את הפרספקטיבה שלו לתקופה האחרונה. התברר כי גם שיש הרבה מהמשותף, כל אחד מקבל וחווה את התקופה באופן שונה, תקראו ותתרשמו.

רחל – אני מנסה לאפיין את התקופה בשתי מילים: "חוסר שמחה". הבידוד מחברות ומשפחה היה קשה לי. גם העובדה שלא התאפשר לי להגיע לבית הספר, הקשתה עלי. בימים בהם אני מתנדבת, הייתי מתכוננת לכך נפשית עוד יום קודם, וזה היה ממלא אותי באנרגיות טובות. מאידך, אני יכולה לציין שחזרתי לקרוא ממש הרבה. את הנכדים אני פוגשת אך נזהרת ושומרת על מרחק.

רחלי – מבחינתי התקופה הייתה ממש מתעתעת. בתחילה לא התייחסתי כל כך להנחיות של משרד הבריאות. נפגשתי עם הנכדים והמשכתי כרגיל. בהמשך חברות הפעילו עלי לחץ ואמרו, שאיני נוהגת באחריות. כך נוצר מצב שכאשר כולם התחילו לצאת מהסגר, אני נכנסתי אליו והתחלתי לפחד. למשל, אני מבצעת קניות בסופרמרקט, אך ממש בריצה, אני פשוט חוטפת את המוצרים מהמדפים, כדי לצאת מהר החוצה. אומרים שהסופרים הם המקום הכי מסוכן שיש...

יעקב – אצלי התקופה נחלקת כמו בצבא לשלושה חלקים. בחודש הראשון ממש לא יצאתי מהבית. אחרי חודש התחלתי לצאת להליכות, אך את כל הקניות קיבלנו במשלוחים. אחרי חודשיים התחלנו להיפגש עם הילדים והנכדים אך רק במרפסת. מאחר ואני כנראה המבוגר בקבוצה, הגיל מחייב זהירות. במהלך התקופה לימדתי תלמידים בזום, לימוד בזום אינו קל למורה וגם לא קל לתלמידים.

מירי (רכזת המתנדבים ברחובות) – בתחילה נבהלתי, אך מהר מאד עברתי למוד של רגיעה ושלווה. בעלי עבד מהבית, ואני הייתי עסוקה בעניניי. היומן הגדוש בפעילויות ופגישות של "ידיד לחינוך" התחלף בשקט ורגיעה. משהסגר הוסר, אני נוסעת לבקר את הילדים והנכדים. את הנכדים אני מחבקת ומנשקת, ולא איכפת לי מכלום. בסופר לעומת זאת אני זהירה, הולכת בשעות הערב שאינן עמוסות עם מסיכה וכפפות.

אפרת – גיליתי שאני אוהבת להתפנק. הפסקתי ללכת לחדר הכושר שנסגר, וגם להליכות לא יצאתי. הבעיה היחידה שהתעוררה היא שהבגדים קצת התכווצו במהלך התקופה.

לאה – בהתחלה היה לי ממש קשה. נולד לי נכד ולא יכולתי לראותו מתפתח. עדיין לא חזרתי לפעילות בקאנטרי, אני מפחדת, ואנו ניפגשים רק במרפסת. בצד החיובי, התיידדתי עם המחשב. למדתי להיעזר בו וללמוד בעזרתו. אני לומדת כעת מדי יום פרק בתנ"ך ביוטיוב. גיליתי עולם מלא של הנאה וידע.

חנה – חשתי בשינוי, אבל איני רוצה להסתגל לחסרונות הקורונה, כמו ללכת עם מסיכות ולא להיפגש עם בני אדם. אנו הרי יצורים חברותיים, והחברה חשובה לנו. מצד שני יש בתקופה הזו גם היבטים חיובים. לדוגמה, את ליל הסדר חגגתי לבד בבית. כן, ממש לבד, והנה הרגשתי נהדר, ממש ציפור דרור. בכל ליל סדר אני עסוקה בהכנה ובהגשת המאכלים לשולחן, והנה השנה התאפשר לי לראשונה לקרוא את ההגדה ואת שיר השירים במלואם, ומתוך כוונה גדולה. הרגשתי ממש נהדר. כאילו נפתחו לי לפתע שערי שמים.....

נחום ( עבדכם הנאמן) – אני מניח שלא הייתי מזמין את המגיפה, אך משזו הגיעה, אני זורם איתה בהכרה שהחיים אינם דטרמיניסטיים וטובה לנו הענווה. אני מודע לעובדה שאנו חווים אירוע שלא קורה בכל דור, אירוע שקורה בדורנו לטוב ולרע לחוות אותו. אני מנסה מתחילת ההתפרצות לנתח את ההתפתחויות הצפויות להחברה ולכלכלה העולמית.

מאחל לכולנו בריאות טובה ושנוכל לחזור במהרה ללמד בבית הספר.