הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

התחלות – תשפ"א - ברכתה של לאה רוזנברג

לאה רוזנברג, יו"ר המזכירות הפדגוגית של "ידיד לחינוך" בברכה למתנדבים עם תחילת שנת הלימודים תשפ"א - בימי הקורונה

 

"עכשיו נזכרת?" שאל אותי המדריך הצעיר, כשניסה לעזור לי לעלות על... הסוס.

אחרי כמה נסיונות התייאש והחליף את הסוס המיועד באחר נמוך בהרבה.

"עכשיו נזכרת?" הוא שואל.

היו לי כל כך הרבה תשובות לשאלתו הקצרה:

"כן, עכשיו נזכרתי, כי קודם הייתי עסוקה בלהקים משפחה, כשבן הזוג נודד מסיני לרמת הגולן, מרפיח ליוקנעם, לגדל ילדים, ללמוד להיות מורה, ללמוד להיות מנהלת, לשמור על החברות והחברים שלי, לתמוך בהורי המזדקנים, להתמודד עם שכול, חולי וכאב יחד עם שמחה ואושר, שהלב צר מלהכיל.

"וזה עוד לא הכל", אמרתי לו בליבי, אבל למי יש כוח לשמוע בימים אלו של תקשורת בינאישית קצרת רוח ונטולת מרווח נשימה.

"כן!" השבתי, "עכשיו נזכרתי".

הסוס, שהיה סוסה, הבינה כמובן לליבי והחלה צועדת מעדנות במורד רכס הכרמל. ואני, מיישרת את הכתפיים, זוקפת את הגו, מביטה קדימה בתקווה ואחורה (בזהירות) ובתחושת הישג נפלאה.

סוף סוף אני על סוס! לא! לא על הסוס כמטפורה, על סוס אמיתי בשר ודם.

הכל ארך כ-חמישים דקות, כולל הטיפוס והירידה, אבל כל שניה הייתה חדשה, מאתגרת, מרגשת בחיבור עם בעל החיים, מפחידה ומופלאה בתקשורת הלא מילולית שביני לבין הסוסה. והבריזה של הכרמל לא איכזבה גם הפעם, וניגנה באוזנינו לחן ירוק.

זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה עם פן חדש, אחר, של התחלות שנדחו והפכו למציאות, של התחלות אבודות ועדיין מיוחלות.

 

ידידי היקרים,

אני מבקשת לברך את כולנו בשנה טובה של התחלות, של התחלות ישנות שתהיינה שוב חדשות, של התחלות אמיצות בלי לחשוש מכישלונות (תמיד אפשר להחליף את הסוס בסוסה לא?!), של שמחת הביחד "כבראשונה", של גילוי העיקר וויתור על הטפל.

הלוואי שנצליח "לעלות" על סוסי הזום, הצ'ט, והוואטסאפ הדוהרים, והעיקר, לא לשכוח את תחושת הסיפוק של תלמידה מצליחה בזכותכם. לדעת שאתם נחוצים מאד ועכשיו אפילו יותר, להיווכח, יום אחר יום, שאם אוסרים עלינו לבוא לבתי הספר, זה מפני שאוהבים אותנו. לחזור ולומר, כי מה שיש לנו להציע:

נסיון, אכפתיות, אהבה, ידע, שמחת הנתינה.

כל אלו עדיין נחוצים כמו אויר לנשימה ובמיוחד בימים אלו. להאמין, כי תימצא עוד מעט הדרך הבטוחה להיפגש עם תלמידות ותלמידים, מורות ומורים בבתי הספר.

ואז...

נרים כוסית עם ידידים, ונאחל: לחיי כל ההתחלות שבדרך.
 כָּךְ יִהְיֶה!, וְלָכֵן, אֶל מוּל רוּחַ אֵיתָן
"לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ!
לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטָן!
לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ!  (נתן אלתרמן)

 

ועיקר שכחתי,

ממש מתגעגעת אליכם.

לאה