הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

"על אף הקשיים שיצר הנגיף, פניתי למנהלת ביה"ס והבעתי בפניה את רצוני להמשיך בתרומתי" – אסתר רוזן מטבריה היא אחת מעוד מתנדבים שהמשיכו לשמור על קשר עם תלמידים

מאת: ברוריה אלגרבלי

 

"יש לך-תן! קשה? אני יודע, אבל תן בכל זאת ללא תרעומת, בכל הלב זה חשוב!" (יאנוש קורצ'אק).

 

בצל הקורונה, עטויים במסכות ומקפידים לשמור על מרחק זה מזה, התאספו מתנדבי ידידי החינוך בעיר טבריה לסיכום שנת עשייה מאתגרת.

המפגש היה מרגש, לאור העובדה, שזו הייתה הפעם הראשונה של מפגש אמיתי, מאז החלו המגבלות על כנסים חברתיים (קשר רציף התקיים רק באמצעות הוואטסאפ).

הפנים אמנם היו עטויים, אך מתברר שהנגיף לא הצליח לדכא את התשוקה, האהבה ובעיקר, את הנתינה המקננות בליבותיהם של האנשים הנפלאים שכל הווייתם היא לתת ולתרום. על אף המגבלות הרבות שיצרה הקורונה, הם המשיכו במשימת הקודש.

 אורן צמח, מנהל איזור הצפון ב"ידיד לחינוך" הרצה על "התמודדות משפחות עם הלמידה המקוונת בתקופת הקורונה". לאחר ההרצאה התקיים שיח מתנדבים, שבמרכזו נדונו דרכים יצירתיות לקיום למידה מגוונת בחיק המשפחה.

רבים מבין המתנדבים סיפרו, כיצד שמרו על קשר עם התלמידים מבתי הספר, שאותם הם חונכים, ועל עשייה יצירתית עם נכדיהם.

יש לציין, כי למרות הסגר שנכפה ומנע מפגשים אישיים עם תלמידים, היו שהמשיכו במלאכת הסיוע לתלמידים באמצעות הזום, וואטסאפ ושיחות וידאו.

אחת מאותן מתנדבות היא הגב' אסתר רוזן. אסתר היא מורה גמלאית בעלת תואר ראשון בחינוך ובספרות.
אסתר עבדה כמורה לספרות ושפה בבית ספר יסודי ובחטיבה. משפרשה, לאחר שלושים וארבע שנות הוראה, הבינה מהר מאד שהיא חייבת לחזור ולתרום למערכת. "שנה לאחר הפרישה, הרגשתי שיש לי עוד המון לתרום מניסיוני ומהידע שצברתי במשך שנות עבודתי כמורה. לכן הלכתי, ביוזמתי, למנהלת בית ספר "ארליך" בטבריה, וביקשתי להתנדב בכיתות. ורק לאחר שנת התנדבות עצמאית, הצטרפתי "לידידי החינוך".

אסתר החלה להתנדב יום בשבוע, בכיתה ד'. בכיתה בה לומד נכדה.
לשאלתי, כיצד הגיב הנכד בראותו את סבתו מתנדבת בכיתתו, השיבה בחיוך, שנראה אפילו מבעד למסכה העוטה על פניה. "הוא הרגיש בעננים. הוא פשוט היה מאושר. נוכחותי בכיתה ויחסם של חבריו אליו, בשל העובדה שאני מסייעת להם בלימודים, הסבו לו גאווה רבה".

אסתר מציינת, שנוכחותה בכיתה, גרמה לתלמידים ביטחון. הם ציפו בשקיקה לבואה, ואפילו מנהלת ביה"ס ציינה בפניה, שקשה להתעלם מהשמחה של התלמידים ביום שהיא מגיעה לכיתה.
 

מה הדבר המניע אותך להתנדב דווקא בבית ספר?

אסתר לוקחת נשימה ארוכה ובעיניים פקוחות לרווחה מציינת: "אהבה לילדים! אני מאמינה, שהאהבה היא המפתח להצלחתו של הילד. כיצד? (שואלת ומשיבה), כאשר הילד חש את אהבתו של המבוגר, הוא מבין שהוא יעשה הכול למען טובתו. וכך הילד הופך לכלי המוכן לקבל את מה שהמורה-חונך מציע לו.

מה, לדעתך, מאפיין את הנתינה שלך?

"אני מאמינה שבכל ילד טמונות חוזקות. תן לו מעצמך, פתח לו את הדרך. כשיגלה אותם, הוא כבר ימצא את הדרך כדי להוציאן מן הכוח אל הפועל. אני כמבוגר, מכוונת אותו לעבר הכיוון הנכון."

שמעתי שבמשך כל תקופת הקורונה המשכת בהתנדבותך, כיצד עשית זאת?

"הקשר הטוב שנוצר ביני לבין התלמידים, יצר אצלי צורך להמשיך בתרומתי על אף הקשיים שיצר הנגיף. פניתי למנהלת ביה"ס והבעתי בפניה את רצוני להמשיך בתרומתי, אולם ציינתי בפניה, כי יש לי קושי ללמד באמצעות הזום. לאחר דיון בנושא, היא הציעה לי ללמד בשיחת וידאו, באמצעות הוואטסאפ. הרעיון היה נפלא בעיניי, לאחר שקיבלנו את האישורים מההורים, יצרתי קבוצת וואטסאפ.
קבענו יום לימודים ושעה ויצאנו לדרך. ניהלנו רב- שיח אודות נושאים לימודיים. למשל, את כל נושא ל"ג בעומר לימדתי באמצעות הוואטסאפ. הייתה גם אפשרות לכל ילד לפנות בכל בקשה לעזרה לימודית. וכך שמרתי גם על קשר איתם וגם על רצף למידה."

כששאלתי את אסתר, האם היא מתכוונת להמשיך בהתנדבותה, ללא היסוס היא השיבה:
"כל עוד נשמתי באפי וכוחי בגופי, אמשיך במלוא המרץ ובאהבה רבה".

כמראיינת, עלי לציין, כי במהלך הפגישה חשתי את אהבתה ותשוקתה למקצוע. גם אם הסירה מעליה את כובע ההוראה, נותרה, עדיין, מורה ברוחה ובנשמתה. קשה להתעלם מערך הנתינה הנטוע בה ונראה כי היא רואה בנתינה את היצירה הנעלה ביותר של רוח האדם.