הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

התחלה חדשה כאתגר

מאת: ד"ר אבי צפרוני

אנו מנהיגים את חיינו ומנווטים אותם על פי ערכינו ויעדינו, מתוך תודעה של אחריות מלאה להתנהלותנו.  

כל שינוי - שבתכניתנו לבצע - ראשיתו בהתחלה.

חיינו נעים על קו רצף, שבקצהו האחד - החתירה להמשכיות, לשמירה על הקיים, ובקצהו האחר - השאיפה לצמיחה, להתחדשות ולשינוי. כתוצאה ממאבק דינמי בין כוחות מנוגדים אלה - מתגבש אצלנו שיווי משקל יציב למחצה, כי הוא כל הזמן נתון לערעור. החתירה להתחדשות ולשינוי כרוכה בהפניית עורף לעבר, למה שהתקבע אצלנו ולהתחיל במשהו חדש שטרם התנסינו בו.

ווצלאוויק, ויקלנד ופיש {בספרם: "שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן") מבחינים בין שינוי ממעלה ראשונה (שנוי אבולוציוני) לבין שינוי ממעלה שנייה (שינוי מהפכני). שינוי ממעלה ראשונה הוא שינוי במינון של התנהגויות מסוימות, בנוסח של: עוד מאותו דבר. לעומת זאת שינוי ממעלה שנייה הוא שינוי בערכים, בהשקפות עולם או בדפוסי התנהגות. הוא יציאה מתוך הקופסה, אימוץ של פרדיגמה חדשה.

למשל: שינוי במהירות זרם הנהר הוא שינוי ממעלה ראשונה, ואילו שינוי בכיוון זרם הנהר הוא שינוי ממעלה שנייה.

התחלה חדשה - מעיקרה היא שינוי ממעלה שנייה.

הכוח המניע התחלה חדשה יכול להיות תוצר של משבר שפקד אותנו, או תוצר של היעדר שביעות רצון ממשהו בחיינו.

התחלה חדשה כתוצאה ממשבר, מעידה על התמודדות בריאה ובונה עם המשבר. אנו לא מסתגרים ומתבצרים בעמדה של קורבן - "למה זה קרה לי?" שאלה זו מדלדלת את האנרגיה הנפשית שלנו ומחזירה אותנו לעבר, שלא ניתן לשנותו. אנו חשים חסרי אונים ולא עושים שום דבר בונה, כדי להיחלץ מהמשבר. התייחסות בונה למשבר מכוונת לעתיד, שעליו יכולים אנו להשפיע. אנו שואלים את עצמנו - מה עושים הלאה? במה צריך להתחיל, כדי לצמוח מהמשבר?

ואכן המשמעויות הסמנטיות של שורש המילה משבר בשפה העברית, משקפות את שתי הגישות המנוגדות בהתייחסות למשבר:

משבר - מלשון שבר, קריסה, התמוטטות. בהתייחסות כזו אנו חשים חסרי אונים ומרימים ידיים.

משבר - מלשון שבר, תבואה, מזון, כפי שמשתקף בדברי יעקב לבניו: "הנה שמעתי כי יש שבר במצריים, רדו שמה ושברו לנו משם, ונחיה ולא נמות".  (בראשית מ"ב, 2)

בהתייחסות זו למשבר, אנו מחשבים מסלול מחדש, מתחילים משהו חדש, שמוביל לצמיחה, בבחינת: מעז יצא מתוק. לדוגמה, אנשים שהיו במשבר גירושים קשים - צמחו מהמשבר, והתחלותיהם החדשות הביאו אותם לצמיחה, להתפתחות ולהגשמה עצמית.

התחלה חדשה יכולה להיות גם תוצר של היעדר שביעות רצון ממשהו, ואז במקום להתלונן, אנו מחליטים לפעול ולעשות שינוי, ברוח אמרתו של אלברט איינשטיין: "במרכז הקושי נמצאת ההזדמנות".

בשני המצבים הללו מתעוררת מודעותנו לצורך לחולל שינוי, להתחיל משהו חדש.

אולם המודעות לכשעצמה אינה מספקת, היא צריכה לבוא לידי ביטוי בשינוי התנהגותי שיימשך לאורך זמן, כי שינוי קצר מועד - השפעתו מתפוגגת מהר מאוד. התחלות חדשות שעשינו, כמו: עיסוק בספורט, דיאטה - לעתים נכשלו, כי לא התמדנו בהן.

כל התחלה חדשה מחייבת המשכיות והתמדה, שימור השינוי.

על רקע המאבק הדינמי בין החתירה להמשכיות לבין החתירה לשינוי ולהתחדשות, אנו נחשפים לכוחות מנוגדים הפועלים בקרבנו. השאלה היא אלו כוחות - ידם תהיה על העליונה.

מהם הכוחות הבולמים התחלה חדשה?

1. התחילה חדשה כרוכה בהשקעת אנרגיה נפשית רבה, וכדי להתחמק מההשקעה, אנו מתרצים זאת במשפט: "אם לא נשבר - למה לתקן?"

2. נוח לנו להיות מקובעים ותקועים בעבר, להיצמד לאזורי הנוחות שלנו, למוכר, לבטוח ולמוגן.

3. אנו חוששים לאבד שליטה מלאה על חיינו, כי בכל התחלה חדשה יש הימור, שכן העתיד מעורפל.

4. החשש מכישלון, היעדר אומץ לב להעז ולהסתכן, בניסוחו של הפילוסוף הרומי סנקה:

"חוסר תעוזה אינו נובע מקיומם של קשיים. קשיים נובעים מחוסר תעוזה".

5. כל התחלה חדשה עלולה לערער את שיווי המשקל היציב למחצה, שהתגבש אצלנו כתוצאה מהמאבק בין החתירה להמשכיות לבין החתירה לצמיחה ולהתחדשות. אנו נרתעים מערעור שיווי המשקל, כי אנו שואפים לשקט נפשי.

6. קונפורמיות ללחץ קבוצתי, יצר העדר. לא נסתכן לעשות דברים שאינם מקובלים בסביבתנו.

7. הנטייה לדחיינות: זוהי תופעה אנושית רווחת למדי. אנו דוחים משימות חשובות שונות, שאין בצידן סיפוקים מיידיים, למרות שאנו מודעים לכך, שנשלם על כך מחירים בתחומים השונים בחיינו:

כמו בנושא הבריאותי (דחייה של דיאטה או עיסוק בספורט), בקריירה המקצועית שלנו (דחיית חיפוש עבודה)

או בהכשרתנו המקצועית (דחיית הגשת מטלות לימודיות)

8. החתירה לפרפקציוניזם גורמת לנו להשהות החלטה על התחלה חדשה, מחשש שהיא לא תתבצע בצורה המושלמת ביותר.

 

מהם הכוחות המקדמים התחלה חדשה?

1. החתירה המתמדת לצמיחה ולהתחדשות. חתירה זו משתקפת יפה בעולם הצומח. הצמחים והעצים צומחים לגובה, בניגוד לכוח המשיכה של האדמה. יערות שנשרפו - צומחים מחדש.

 האדם שואף לצמוח, לגדול ולממש את עצמו, כפי שבא לידי ביטוי בתיאוריות הומניסטיות בפסיכולוגיה (אריך פרום, ויקטור פרנקל, אברהם מסלאו, קארל רוג'רס).

2. החתירה לא להשתעבד לעבר, להרגלים ולדפוסי התנהגות שהתקבעו אצלנו.

3. העזה ואומץ לב, שכן כל התחלה חדשה היא בבחינת הימור, שאין ודאות ביחס לתוצאותיו.

4. תחושת מסוגלות עצמית, אופטימית, התלהבות ותקווה שההתחלה החדשה תניב את התוצאות המיוחלות.

5. חיזוקים עצמיים לכל התחלה שהצלחנו בה.

זה ממלא אותנו באנרגיות מחודשות וממריץ אותנו לבאות, מתוך חיזוק תחושת המסוגלות העצמית שלנו.

אנשים ההולכים בתלם, המתנגדים לשינוי - מתקשים יותר בהתחלות חדשות, כי דומיננטיים אצלם הכוחות הבולמים צמיחה והתחדשות.

לעומת זאת שוחרי הריגושים - מתלהבים משינויים ומוכנים ליטול סיכונים ולנצל הזדמנויות להתחלה חדשה ולצמיחה, כי דומיננטיים אצלם הכוחות המקדמים צמיחה והתחדשות.

הקו המנחה את חייהם משתקף באמרתו של התיאולוג הדני, סרן קירקגור:

"להעז - פירושו לאבד את האחיזה לרגע, לא להעז - פירושו לאבד את עצמך".

אנשים ההולכים בתלם, הנרתעים משינוי ומהתחלה חדשה - יכולים להסתייע בשיטת הקאיזן, כדי לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהניע התחלה חדשה.

שיטת הקאיזן - מובאת בספרו של מאורר-2005 - צעד קטן לשינוי גדול - דרך Kaizen: שיטה זו יושמה ביפן אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר כוחותיו של הגנרל האמריקאי, דגלס מקארתור, החלו לשקם את כלכלת יפן ההרוסה בצעדים קטנים והדרגתיים, כפי שהיטיב לנסח זאת לאו טסה בספרו - תורת הטאו: "מגדל של תשע קומות מתחיל בדלי של עפר, עץ גדול מתחיל כשתיל רך, מסע של אלף מייל - מתחיל בצעד אחד".

ריינהולד ניבור, כומר פרוטסטנטי אמריקאי, ציין את התנאי ההכרחי להצלחת ההתחלה החדשה: הבחנתנו הדקה בין דברים שביכולתנו לשנות, - מתוך אמונתנו המוצקה במסוגלותנו העצמית לבצע אותם - לבין דברים שאינם בשליטתנו.

 הוא הביע זאת בניסוחו המופלא את "תפילת השלווה", שאומצה על ידי אלכוהוליסטים אנונימיים במסגרת תכנית 12 הצעדים לגמילה, ובעקבותיהם - ארגוני גמילה נוספים:

"אלוהים, תן לנו האומץ לשנות את הדברים שיש ביכולתנו לשנותם, תן לנו שלווה להשלים עם דברים שאין ביכולתנו לשנותם, ותן לנו בינה להבחין בין אלה לאלה".

לסיום, נאחל לעצמנו לממש - הלכה למעשה - את הקריאה של המשורר פבלו נרודה המסיים את שירו, מת באיטיות:

"תחיה היום, סכן היום, עשה זאת עכשיו, אל תיתן לעצמך למות באיטיות, אל תימנע מהאושר".