הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

ועוד ידיעות מזמן החרום: מיכאל ראשוני מרמלה מספר איך שימח מאה ועשרים ילדים ומבוגרים בבאר שבע

מאת: מיכאל ראשוני, רמלה

ב- 21.7 שוחחתי טלפונית עם אידה שני, רכזת ראשל"צ. היא שאלה אותי אם אהיה מוכן לעזור בהתנדבות לתושבי הדרום "באיזו שהיא צורה ", כדבריה. אמרתי שאשמח לעשות זאת.

יומיים - שלושה לאחר מכן קראתי את פנייתו באימייל של נמרוד אקרמן, מנכ"ל ידיד לחינוך להתגייסות של מתנדבים. כתבתי אי-מייל תשובה שאהיה מוכן להירתם עם כל הלב למשימת ההתנדבות.

יצרתי קשר טלפוני עם שרית מהעמותה, ואז התקשר אלי נמרוד. הוא הציע לי אפשרות של שהייה עם אחת המשפחות באשדוד, יחד עם מתנדבת נוספת מהעמותה למשך מספר שעות בכל יום. הסכמתי. חיפשנו מתנדבת, אך "לא כל כך מצאנו" ואז שאלתי את נמרוד, מה דעתו על כך שאופיע בקטעי הומור מוסיקליים( עם מפוחית קסמים מיניאטורית!), המתבססים בעיקר  על השפה והתרבות האנגלית ו"מתפשטים" לכשש שבע שפות נוספות, כולל יפנית! כל זאת, בליווי תלבושות וציוד נילווה.

נמרוד נשמע נלהב למדי. אין זכות גדולה יותר ונעלה יותר מלשמח ילדים בעיקר, וגם מבוגרים דווקא בימים לא כל כך משמחים אלה.

לאחר דקות לא ארוכות קיבלתי את הטלפון הסלולרי של אבי אוחיון, מנהל מח' הנוער של עיריית באר שבע. הוא גם אחראי על המתנדבים בעיר, כולל סניף באר שבע המרשים של "ידיד לחינוך". כבר באותו ערב קיבלתי את תוכנית הפעולה שלי ליום שלמחרת: הופעה והפעלה של ילדים בשלושה מקלטים בעיר באר שבע: בשיכון ט' ובשיכון ד'.

ואכן, כך היה. וכך גם היה למחרת, יום חמישי. הופעתי בשלושה מקלטים בשכונת רמות ובשיכון ו'.

כפי שציינתי, אני מעריך שנכחו (ואני מאמין שגם נהנו) ב"הופעותי" כמאה ועשרים איש, בעיקר ילדים. בין המבוגרים נכללו מדריכים בוגרים וצעירים, הורים, שכנים ומכרים של דיירי הבתים במקומות ההפעלה. שמחתי שבין הנוכחים בהפעלות אלה נכחו גם נמרוד וגם משה גולן, אחד מראשי הצוותים של ידיד לחינוך בב"ש. שניהם אמרו לי שהם התרשמו ונהנו ואנוכי נוטה להאמין להם. משה גם אמר לי שהוא מאד רוצה שאופיע בבית ספרו ("נוה במידבר") בב"ש. אהיה מאושר לעשות זאת.

אין מילים היכולות לתאר את הפידבקים שקיבלתי בראש ובראשונה מהילדים, ולא פחות מכך גם מהמבוגרים שנכחו בהופעותי. למזלי, אני שזוף מאד. זה סייע לי בהסוואת ההסמקות שלי. גם אם הייתי משמח בכל יום הופעה ילד אחד בלבד – דייני.

בבית הספר בו אני מלמד אנגלית (בראשל"צ) כבר הזדמן לי לשיר,לנגן להציג בפני ילד אחד בלבד, אבל כשמדובר בזכות העילאית של העלאת המורל של למעלה ממאה בני אדם - העונג והסיפוק שלי אינם פחותים משלהם.

היו לי גם חוויות נילוות: הגעתי בכל יום התנדבות כשעתיים לפני תחילת ההפעלה הראשונה. זה איפשר לי לטייל רגלית בעיר, כולל ב"עיר העתיקה"של באר שבע. בשעתיים אלו גם התאמנתי בנגינה במפוחית הקסמים. היה לי גם חשוב לראות ולספוג, ולו במעט, מהלך הרוח והמורל של תושבי העיר. באחד הבקרים, למשל, כשטיילתי בעיר העתיקה( ברח' החלוץ), נשמעה אזעקה. נכנסנו, אני וכל מי שהיה במקום, למרחב המוגן של "בנק הפועלים "הסמוך.

באחת ההפעלות, שגם נמרוד נכח בה, עוד לפני שהופעתי התחילה, מצב הרוח הכללי באותו מקלט היה ירוד במיוחד. היו שם ארבעה מזרנים עליהם שכבו אימהות, תינוקות וילדים. לא פחות מכך שרציתי לשמח את הילדים, שאפתי, ולו במעט, להסב קורת רוח גם לאימהות. בזמן ההופעה נכחה אמא אחת בלבד, יחד עם שני תינוקות שנראו לי בגיל מספר חודשים. הקדשתי חלק מהנגינה, השירה והצגה לאמא ולתינוקות. בסיום המופע אותה אמא הודתה לי במילים נרגשות. ההופעה באותו מקלט היתה מוצלחת במיוחד.

 אחד המדריכים של הילדים ששימחתי עומד בקרוב להיות אבא. ביקשתי שיעדכן אותי. כשהגעתי הביתה, אותו מדריך גם סימס לי הודעת תודה בשם כל מי שחווה את ההפעלה שלי.

ואיך אפשר ללא החוויה הקולינרית? בשנות החמישים והשישים באר שבע נודעה בסנדווי'צים הטוניסאים שלה (אכלו אותם ברבע כיכר לחם שחור ומי שלא טעם מהם – הפסיד, ובגדול!). הפעם, למדתי להעריך ולאהוב את המסעדה של "השמן" במרכז המסחרי של התחנה המרכזית, קרוב לתחנת הרכבת. זול במיוחד, פלפל טרי וחם, שוורמת עגל מצויינת ושרות מכל הלב. וזאת בליווי המון הומור ואוירה צבאית של שפע החיילים הנהנים ממעדני המקום.

לסיכום, שנדע ימים הרבה יותר טובים והרבה יותר רגועים. שנשיר, ננגן, נופיע, נחייך ונצחק – בימים של שלום, בימים של שמש ואור.