הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

קבלת האחר - הלכה למעשה – על המתנדב אורי לבבי, חיפה

מאת: ברוריה לרון - ראש צוות מתנדבים בבית הספר רמב"ם

ביום ראשון נכנסתי עם אורי, מתנדב חדש בשערי בית הספר רמב"ם.

תשאלו בודאי, מה מיוחד במתנדב חדש שצריך לכתוב עליו?

אורי הוא מתנדב עיור, המלווה בכלב נחיה. עכשיו אתם מבינים את ההתרגשות שעוררה כניסתנו לבית הספר. ( החל מילדים שרצו ללטף את הכלב וכאלה שצרחו או ברחו מפחד וכאלה שהסתכלו מרחוק).

לאחר פגישת הכרות עם צוות ההנהלה נכנסנו לישיבת מורים. המנהל, המורים ואהובה, רכזת המתנדבים של "ידיד לחינוך" חיפה, ישבו במעגל ואורי סיפר על עצמו בפתיחות רבה ועל תהליך התעוורותו. הוא הסביר, המחיש וסיפר סיפורים אישיים, כדי שהמורים יבינו כיצד חי אדם עיור, באילו קשיים הוא נתקל בחיי היום יום, כיצד ניתן לעזור לו, מה מהות הקשר והתלות של העיוור בכלב הנחייה, ואיך להתנהג אל הכלב.

לפי השקט, רמת ההקשבה וההתעניינות, הבנתי שהמפגש היה מעניין ומרגש לכולם.

למחרת אמרה לי אחת המורות בהתרגשות: "ואוו איזו חוויה זו הייתה אתמול, סיפרתי לילדים שלי בארוחת הערב, העברתי את המסר."      

מורה אחרת אמרה: " זה כל כך חשוב מה שעברנו אתמול, זה ממש שינה לי את הגישה לעיוור".

באותו השבוע נכנס אורי לכיתות, ויחד הסברנו לתלמידים עיוורון מהו בליווי המחשות והתנסויות, כיצד יש לפנות לאדם העיור כשרוצים לעזור ואיך להתנהג לכלב הנחיה.

מעט מתגובות הילדים לאחר המפגש:

- "בפגישה עם אורי כל דקה ודקה הייתה מרגשת, במיוחד ההדגמות וההתנסויות".

- "אני נבחרתי להיות עם עיניים עצומות ומקל ההליכה, והרגשתי חסרת ביטחון, הכל היה מפחיד. אורי ממש ריגש אותי כשהסביר שככה הוא הרגיש כשהתעוור. ככה אני הבנתי את הקושי שלו בלהיות עיוור".

- "כשכיסו לי את העיניים, הרגשתי פחד מתפשט לי בכל הגוף. חשבתי: איך אורי חי ככה והולך כל היום?"

- "הייתי צריכה לצעוד קדימה ולעבור בין מכשולים, הרגשתי חוסר ביטחון. כשהורדתי את כיסוי העיניים הרגשתי הקלה גדולה והבנתי שאורי לא יכול כמוני להוריד את הכיסוי ולחזור לראות."

- "אני מבקש שאורי יבוא אלינו שוב, כי יש לי עוד שאלות לשאול אותו והוא מקשיב ועונה לכל השאלות בתשובות אמיתיות מהחיים שלו."

לאחר שניכנס להסברה בכל כיתות ביה"ס ימשיך אורי ויתנדב ללמד ילדים מתמטיקה ומדעים.