הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

פרידה מאבי הררי רכז ומקים קבוצת"ידיד לחינוך" בפתח תקוה בארוע סיום שנת ההתנדבות תשע"ז

ותחילה, דברי הפרידה המרגשים של אבי:

"לכל אחד מאתנו יש סגנון או דרך כיצד לסיים ואיך להיפרד. יש המתעכב על הפרידה, מתכונן אליה. יש המתעלם מהפרידה, נוהג כאילו "העסקים כרגיל". יש מי שאומר תודה, מנופף לשלום ומתרחק... יש מי שלא אומר כלום ופשוט נעלם. יש מי שכועס והורס את הכול קצת לפני שנפרדים. יש מי, שפרידות מולידות בו צורך לערוך חשבון נפש. יש מי ששונא פרידות. ואני... כנראה... שייך לאלה, שאינם יודעים כיצד להיפרד!

לשם שינוי, הפרידה שלי הפעם מתוכננת. הודעתי עליה לעמותה בסוף אוגוסט אשתקד, ולקבוצה הודעתי בסוף דצמבר אשתקד. מתוך מחויבות ואחריות לקבוצה המשכתי למלא את התפקיד במסירות והתמדה עד לסיום השנה.

לפני שמונה שנים הצטרפתי לעמותת "ידיד לחינוך". כאדם שעסק כל חיו הבוגרים בחינוך, מצאתי בה פלטפורמה המתאימה להתנדבות בתחום המעניין אותי. הייתי חדור מוטיבציה ורצון עז לתרום מהידע והיכולת שלי. במקביל, היו לי ציפיות, לעיתים גבוהות מדי.

בשנים אלה הייתה לי הזכות להקים ולהפעיל את קבוצת המתנדבים בפתח תקוה. הפעם, לא אציין מה עשיתי, וכמה שעות השקעתי. לא אדגיש מה תרמתי, לא אדבר על קשיים בהם נתקלתי ועל מכשולים עליהם נאלצתי להתגבר. הפעם אני מעדיף לשתף אתכם במה שאני קיבלתי מכם:

פגשתי אנשים טובים באמצע הדרך, שונים אחד מהשני בהשכלה, ברקע המקצועי, בגיל, במצב הבריאות, שונים בעוצמת האנרגיה המניעה אותם, ולמרות זאת המשותף ביניהם הוא הרצון והאהבה לסייע לתלמידים בבתי ספר. נפגשתי עם מתנדבים מסורים שמחציתם פועלים בהתמדה ובמסירות במשך למעלה משש שנים, וחמישה מתוכם למעלה מחמש עשרה שנה.

פגשתי מתנדבים רבים, המשקיעים מעל ומעבר למצופה מהם, הפועלים בשעות אפס של המערכת או בשעות השמינית והתשיעית, החוזרים מאשפוז או מחו"ל ומיד נכנסים לפעילות עם התלמידים. פגשתי מתנדב, שעשה הסבה מקצועית להוראה ועדיין מעדיף להמשיך ולהתנדב ולא לעבוד בשכר, מתנדבת שהפכה את ביה"ס לביתה השני ומבקרת בו בקביעות כמעט כל יום, מתנדבים, שהשתתפו בקביעות בכל מפגשי המתנדבים ובכל הטיולים שנערכו.

אני מבקש להודות לכל אחד באופן אישי ולכולכם יחד על החוויות החיוביות שצברתי בעבודתנו המשותפת. למדתי מכם הרבה מאוד.

התובנות שאני נוטל בסיום תפקיד:

  • המועמד להתנדבות מגיע עם מצבר אנרגיה ורצון טוב לעשות, ושפע ציפיות.
  • העיסוק בהתנדבות, ולא משנה באיזו פלטפורמה, מביא למתנדב תחושות טובות. הנתינה היא הקבלה.
  • מתנדב מתמיד הוא מתנדב שההתנדבות עצמה מטעינה את מצבר האנרגיה שלו.
  • במשך ההתנדבות קיימות עליות ומורדות במוטיבציה של המתנדב. תפקיד הארגון ואחריותו לעקוב ולגלות סימנים מעידים של מורדות כדי "להיות שם", לתמוך ולוודא, שהמתנדב מוטען בהתמדה. הגירויים והפיתויים מסביב יכולים לשמש סיבה או תירוץ המשפיע על המוטיבציה להתנדב. לדעתי, ככל שהגירויים מסביב משפיעים יותר על המסירות וההתמדה של המתנדב, משמע שהמוטיבציה שלו הולכת דועכת.
  • מחובת הארגון ובאחריותו לוודא, שכל מתנדב הפורש ממנו, ולא משנה לאחר כמה זמן, יצא עם חוויה חיובית.

על הארוע

כתבה: דליה הררי

אט אט הגיעו המתנדבים, כל אחד והכיבוד שטרח והכין. חלקם הגיעו בגפם ואחרים עם בני/בנות זוג. תוך זמן קצר, אולם בית המתנדבים התמלא מפה לפה. למרבה השמחה החשש שמזג האוויר החם והלח ששרר בימים האחרונים יפגע בכמות הנוכחים, התבדה.

המקום היה מזמין, מקושט ומואר בנרות רבים, טובל בירק, שלטים ובלונים עם כתוביות על מהות ההתנדבות - מרכיב נוסף שהעניק נופך ערכי וחינוכי למקום.

דליה, רעייתו של אבי, נטלה על עצמה את המשימה המסורתית של עיצוב האולם. בית המתנדבים על קירותיו החשופים, הפך למקום נעים, המקבל בחום ובאהבה את החוגגים.
יוכבד ואסתר ארגנו את הכיבוד. כיאה ל"בלבוסטיות" מיומנות הבטיחו שהכיבוד שיוגש יהיה עשיר ומגוון ושכל משתתף יקבל את תחושת השותפות הפעילה במסיבה. בנועם הליכותיהן קבלו את הבאים במאור פנים ודאגו שהמאכלים יוצגו על השולחנות בצורה אסתטית.

המפגש בין המתנדבים היה שמח ומרגש. הרבה חיוכים האירו את פני המשתתפים. המולה וצחוק הדהדו באוויר. התחושה הייתה, שזוהי קבוצה מגובשת ואיכותית, שחבריה שמחים להיפגש ולשוחח בכיף.....
ראש העיר, שלמרות עיסוקיו הרבים, הואיל בטובו להקדיש מזמנו היקר לבוא ולברך את המתנדבים באופן אישי.
אבי רכז קבוצת המתנדבים,הציג את האורחים שכיבדו אותנו בנוכחותם:

יוספה קין - מנהלת אגף שירותי חינוך פ"ת. "זוהי הזדמנות להודות לה על שיתוף הפעולה והתמיכה בקבוצה לאורך 5 שנים".

רונית זכאי - המפקחת על בתי-הספר בפ"ת. "רונית רואה את פעילותנו בחיוב רב, תומכת ומעודדת את הרחבתה. בהמלצתה של רונית, מנהלות חדשות פונות ומבקשות לקבל מתנדבים לבית ספרן".

עופרה דרורי - סמנכ"ל ההדרכה של "ידיד לחינוך". "האדם העסוק ביותר בעמותה ולמרות זאת, תמיד תמצא פנאי להקשיב ולתת עצה טובה. עופרה אמצה את דרך ההקשבה של רוג'רס, שידרגה והפכה אותה לאומנות".

אמיר, מנהל ביה"ס "יד לבנים", "מנהל חדש עם פוטנציאל גבוה, המבקש להפוך את ביה"ס לבית חינוך על כל המשתמע מכך".

ברוריה שכטר, "בעבר הייתה יו"ר הסתדרות המורים הגמלאים בפתח תקווה ולאחרונה נבחרה ליו"ר הסתדרות הגמלאים בהסתדרות המורים הארצית. בתפקידה זה ברוריה חולשת על כל המורים הגמלאים בישראל. מזל טוב". לא סביר, טען אבי, שפוטנציאל מקצועי דידקטי עצום של מורים גמלאים, בא לידי ביטוי מזערי במספר המתנדבים במערכת החינוך. 
אורחי-הכבוד נשאו ברכות חמות והאריכו במילים בשבחם של המתנדבים המסורים, התורמים מזמנם מכישרונם לדור העתיד. במילים חמות נפרדו מאבי, הודו לו על פעילותו המבורכת כרכז ידיד ועל שיתוף הפעולה ההדוק והפורה לאורך השנים. רינה ליברמן נציגת המתנדבים הקריאה ברכה ואסתר אבני, ראש צוות המתנדבים בחט"ב בן גוריון הגישה לאבי תעודה על נטיעת עצים על שמו ביער ירושלים.
ההתרגשות הגיעה לשיאה, כאשר אבי נשא דבריו (הדברים הובאו בראש הכתבה).

לקינוח מצחיק ומרווה, הוזמנה רונית לספר, "איך להיות מאושר". היא הפליגה בסיפוריה בחן רב ותיבלה אותם בשנינות דקה. כולם הקשיבו רב קשב, נהנו והתמוגגו מצחוק.
כמו כול דבר טוב, הגיע הערב לסיומו, כשהמתנדבים קיבלו שי צנוע– ומכתב פרידה אישי מאבי.