הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

פרופסור דוד הרמן, ראיון אישי

ריאיין וכתב: נחום נוימן

ביום חורף שימשי, לאחר ימי הגשם הסוערים של חודש ינואר, פגשתי את פרופסור דוד הרמן, חבר הוועד המנהל וחבר המזכירות הפדגוגית של עמותת "ידיד לחינוך" לראיון אישי.
פגישתנו התקיימה בלובי של מלון דניאל בהרצליה, שם התקיים סמינר על שם דינה בנקלר ז"ל, שיועד לרכזי הישובים ולפעילי המטה של "ידיד לחינוך". לפגישה הצטרפה הגב' רבקה שפרינצק אחראית התקשורת של העמותה.

פרופ' דוד הרמן, בעל רעמת שיער מאפיר, עיניים חדות וצלולות וזכרון מופלא, נענה בשמחה לשאלותינו, והים הכחול שנשקף מהחלון, שימש תפאורה כאילו מוזמנת לסיפור חייו המרתק ועשייתו המגוונת בתחום החינוך.

שלום, פרופ' דוד הרמן ותודה שהסכמת להיפגש איתנו. הרשה לנו לקרוא לך דוד. נשמח לשמוע על הרקע האישי והמקצועי שלך לפני שנצלול לעניני חינוך והעמותה

"כל חיי עסקתי ועדיין עוסק בחינוך בהיבטיו השונים. בצעירותי, בתקופת השר זלמן ארן עבדתי במשרד החינוך ושימשתי כסגן מנהל המחלקה לחינוך העל יסודי.

בהמשך שימשתי כמנהל "המפעל" לביעור הבערות שבמחלקה לחינוך מבוגרים. "מפעל" שמטרתו הייתה ללמד קרוא וכתוב כרבע מליון עולים מבוגרים.

הפרוייקט הוקם על ידי יצחק נבון ז"ל, לימים נשיא המדינה, ששימש אז כמנהל אגף התרבות במשרד החינוך. כשעזב את התפקיד החלפתי אותו בתפקיד ראש האגף.

את הדוקטורט עשיתי באוניברסיטת הרווארד שבארה"ב. נושא המחקר היה: 'תהליכי הלמידה והשלכותיה על תיכנון החינוך ותכניו'. כשחזרתי לארץ, התחלתי ללמד חינוך באוניברסיטה העברית שבירושלים. במקביל לעבודתי באוניברסיטה המשכתי את הקשר עם משרד החינוך וטיפלתי בנושא של תיכנון החינוך.

לאחר עוד מספר שנים בהן למדתי ולימדתי באוניברסיטת הארווארד, חזרתי ובמקביל לעבודתי באוניברסיטה התמניתי כמדען הראשי ומנהל החינוך של הג'וינט.
בשנות התשעים, כשההסתדרות הציונית העולמית בשיתוף עם הסוכנות היהודית הקימו רשות עצמאית לחינוך יהודי בתפוצות, עמדתי בראש הרשות, שעסקה בהגדרת תוכניות לימוד ותכנים עבור יהודי התפוצות".

ועכשיו, דוד, כמי שליווה את מערכת החינוך במשך שנים רבות, מה דעתך עליה?

"מערכת החינוך בארץ מתמודדת עם קשיים לא מעטים. ראשית, קיים מחסור בכוח אדם, ובעיקר כוח אדם איכותי. מקצוע ההוראה אינו נחשב אטרקטיבי מספיק, וכתוצאה מכך אינו מושך את החזקים, אבל בעייה זו אינה יחודית לישראל. חסרים מורים טובים במדעי הטבע וגם בתחום ההומני. חסר גם גיוון בדמויות המחנכות את הנוער, באופן שישקף בצורה נכונה יותר את המרקם החברתי שלנו. ויש יותר מדי מורות ומעט מדי מורים כדמויות להזדהות.
קיימת גם בעייה מבנית, שמלווה את רוב מערכות החינוך הציבורי בעולם, והיא, שמטעמי נוחיות אדמינסטרטיבית מקבצים את התלמידים על פי גילאים ולא על פי רמתם ויכולת הלימוד שלהם. ועוד, יותר ויותר מבחינים היום שמערכת החינוך שמה דגש יתר על אגירת ידע ופחות מדי דגש על שיטות ודרכי למידה.
ואולי עוד קודם לכן, יש לציין, שתלמידים רבים מתקשים בכלל בהבנת הנקרא ובכתיבה, כשאחת הסיבות העיקריות היא שהנוער היום ממעט לקרוא ולכן שפתו רדודה.

אז בוא נגיע עכשיו ל"ידיד לחינוך", מתי וכיצד נוצר הקשר שלך עם העמותה?

הקשר החל זמן קצר לאחר הקמת העמותה לפני כ - 11 שנים עם משה רביב, ממייסדי "ידיד לחינוך" ויו"ר הועד המנהל שלה, אותו הכרתי שנים רבות, קודם לכן (רביב שימש כשגריר ישראל באנגליה ואביו של דוד הרמן שימש כשגריר בארה"ב. נ.נ".

מה חשוב לך לומר על ההיבט החינוכי שיש ל"ידיד לחינוך" כמסייעת לילדים?

"כל מי שקשור לחינוך בבית הספר, הוא דמות שמשתלבת והופכת להיות חלק מהסביבה, וברגע שמתחיל להיווצר קשר עם הילדים, מה שאנחנו מקרינים, הופך להיות אחד הדברים המשפיעים על הילד.

אנחנו צריכים לתת דוגמא אישית במה שאנחנו אומרים ובמה שאנחנו עושים. לא החינוך במלל הוא החשוב, אלא תגובותינו ומעשינו, וכך כמובן, גם בנושא הסובלנות כלפי מי שאינם כמונו".

מדוע העמותה אינה פעילה יותר במגזר הערבי?

"נעשו פעולות בנושא במספר ישובים שלא צלחו ואני חושב שיש מקום לעשות יותר. המשכנו לשוחח ביננו על ספל הקפה שכבר התקרר על כמה רעיונות בנושא".

מהן פעולות העמותה הקשורות במיוחד לליבך ?

"מיזם הספריות בבתי הספר קרוב מאד לליבי. יצרתי קשר בין העמותה לקרן גוטסמן, התורמת גם לספריות. הגדרנו תנאי מינימום לספריה כדי שתהה זכאית לכספי תרומה מהקרן. קרן גוטסמן הקימה עד כה בארץ 300 ספריות בית ספריות, מתוכן כ- 30 ספריות מופעלות על ידי מתנדבי העמותה.

מאחר ואוסף הספריה הלאומית נימצא בשלבי דיגיטציה, אני רוצה ליצור קשר בין מאגר זה לספריות בתי הספר. אני רואה את היום, בו כל תלמיד יוכל להכנס מביתו, ישירות למאגר הספרים העצום של הספרייה הלאומית ולקרוא.
אני גם שותף ליצירת קשר בין ספריות בתי הספר לסינמטק בירושלים, שגם הוא נימצא בשלבי דיגטציה של ארכיון הסרטים והיומנים של המדינה".

לקראת סיום, כיצד הנך רואה את העמותה בשנים הקרובות ואת הקשר שלה עם מערכת החינוך?.

אני רואה, שבעתיד העמותה ופעילותה לא תהווה תוספת למערכת החינוך, אלא חלק אינטגרלי שלה. עתיד בו לא ניתן יהיה להקים ולנהל בית ספר מבלי שיהיו בו גם אנשים מבוגרים יותר, נשים וגברים מתחומים שונים ובעלי ניסיון מגוון, אנשים בקריירות שניות ושלישיות, שגם חושבים אחרת, אנשים שייסיעו לשינוי הפרדיגמה ושיטת החשיבה.

כפי שאנו רואים יש לנו כעמותה יחד עם מערכת החינוך עוד דרך ארוכה ורבת אתגרים ללכת