הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

על תקשורת בינאישית מזווית אחרת

מפגש סיום למתנדבי "ידיד לחינוך" חוף הכרמל

כתבה וצילמה: מאשה ליפשיץ

״אין אדם שאין לו ניצוץ, ואין ניצוץ שלא הופך לאור, ואין אור שלא מפיץ על סביבתו. ככל שיגדל האור כך יתרחבו מעגליו" (מקור לא ידוע), כך אמרה עופרה שלנו, סמנכ"ל ההדרכה ב"ידיד לחינוך" במפגש המתנדבים. מיד קישרו כולם את הציטוט לאורה מזרחי, הרכזת הישובית, שפתחה את המפגש. נכחה גם דינה שלזינגר, סגנית מנהלת אגף החינוך בחוף הכרמל. כל השלוש ברכו את המתנדבים והביעו הערכה רבה לעבודתם.

עפרה סיפרה על מחקר המציג את חשיבותו ותרומתו של המתנדב מול התלמיד והמורים. היא גם הרחיבה על מיזם חדש של משרד החינוך, המדבר על "תומך הוראה". החזון הוא שלכל מחנך יהיה מתנדב צמוד – גימלאי, מתנדב מהשירות הלאומי או סטודנט. כמו כן הפנתה עופרה זרקור לתכנית "למידה בכל גיל" שתתקיים בשנת הלימודים הבאה בפיסג"ה – מחצית מהמפגשים יוקדשו לערכים בחיי הילד על פי פיאז'ה והשאר לנושא המשפחה בעידן הנוכחי.

בתמונה מימין לשמאל: דינה שלזינגר, סגנית מנהלת אגף החינוך במועצה האזורית חוף הכרמל, אורה מזרחי, רכזת "ידיד לחינוך" בחוף הכרמל והמתנדבים אורה גיל (מעגנים), דינה איתן ליאור (משעולים) ורענן שמיר(מעגנים).

לאחר הפתיחה הוצג בפנינו סמי סירואה, שגדל כילד שומע במשפחה בה הוריו ושלושה מאחיו חרשים כבדים. סמי גולל בפנינו את ילדותו. הוא החל לדבר רק כשהיה בן שלוש, לאחר ששולב במסגרות חינוכיות מחוץ למשפחה. שפת הסימנים היא שפת האם שלו. הוא ואחיו הגדול שימשו כמגשרים עם העולם החיצוני. למעשה, התלוצץ, היו שניהם "המיעוט המקופח" במשפחה.

מעט על שפת הסימנים: שפת הסימנים היא שפה מאד מינימליסטית. אין בה מלות יחס ונטיות, המאפשרים גוונים שונים של משמעויות. היא מבוססת על תנועות כף היד וכל היד, תנועות גוף והרבה הסתמכות על שפת גוף ואינטונציה. לרוב יש להבין את המשמעות מתוך ההקשר. זו לא שפה אוניברסלית. לכל תרבות שפת סימנים משלה. תנועה מסויימת המקובלת בתרבות אחת, יכולה להתפרש כמגונה או כהטרדה בתרבות אחרת.

השימוש בשפת הסימנים מקשה על התבטאות החרש בכתב. לרוב שפתו משובשת, כי הוא מתרגם משפת הסימנים.
סמי קרא לנו מספר דוגמאות מתוך מכשיר הטלפון שלו, ואנו נזקקנו לתרגומו כדי להבין.

מעמדו מגיל צעיר, כמתווך בין ההורים לקהילה, גרם לו ללמוד ולהכיר את המינוחים של עולם המבוגרים, גם כשעדיין לא היה בשל לכך. הוא מתאר, למשל, כיצד אימו לקחה אותו לרופא שלא הכירה. במהלך הבדיקה התבקש סמי, על ידי הרופא, לברר אצל אמו, מתי היה לה מחזור חודשי לאחרונה. הוא שיתף אותנו במבוכה שחש וכיצד אימו קבלה את הדברים בצורה טבעית וכך עזרה לו להעביר את המידע לרופא.

קטע נוגע ללב היה כאשר סיפר, כיצד אביו לקחו עמו לעירייה לבירור איזה ענין ושם, ללא כל רגישות למצבו, התחילו לטרטר אותו בלך ושוב. ברוב ייאושו, כאשר לא יכול עוד להבליג, זעק האב והשמיע קולות פראיים, מאחר ולא הייתה לו שליטה כלשהי על ניתוב הקולות לדיבור. סמי, הצעיר, עוד לא בן עשר, הנבוך והבוש, ניסה להרגיע לא רק את האב, אלא גם את הפקידה, שנבהלה וחשה צורך להזעיק את המשטרה.

חרשים יכולים ליהנות ממוסיקה? כן. הם חשים בוויברציות, ונהנים משילובן עם תנועות גוף.

 

סמי מתרגם בכיר לשפת הסימנים. הוא עובד ברשתות הטלוויזיה, באוניברסיטאות בכנסת ואף בבית הנשיא.

את הפגישה קינח סמי בשיר "לתת" תוך ביצועו בשפת הסימנים בשיתוף נלהב של כל המשתתפים. לצערי, הטלפון שלי "התמרד" ולא הצלחתי לצלם בוידאו את התלהבות המשתתפים. מעט מהחוויה אפשר לקבל בקישור: https://youtu.be/IM6BboOFXZQ

עם תום המפגש, העריכו המשתתפים את ההרצאה, כאחת הטובות והמרגשות ששמעו מעודם.

יישר כח לאורה, שהרימה מפגש עצמתי שכזה.

חופשה נעימה לכולם.

מימין לשמאל:
למעלה: חגית גביע (כרמל וים), תמר מזרחי, יוכי אברהם וחוה אורבך (העמר), אלי ליאון, חוה ליאון ומירי בן סירא (ניר עציון), מוטי דיסקין (גלי עתלית)
למטה: יוסי בכר, פנינה חלילי, חבקה מוזס, דליה ציטר ומיקה מילר (משעולים),ויקי וייזר (קיסריה), שלומית גלבוע (מעגנים), אבי טוקר (ניר עציון), מאיה לבל (משעולים), הרָבָּה – ד"ר אילה סמואלס (קיסריה), שאול עמרן (כרמל וים)