הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

על הסובלנות, גילוי דעת של עמותת "ידיד לחינוך"

"מנהיגות היא בחירה, לא דרגה"

חברותינו וחברינו למעשה החינוך!

להיות חבר בעמותת "ידיד לחינוך – זו בחירה!

  • בחרתם להתנדב!
  • בחרתם לעשות את הטוב
  • בחרתם לשמש דוגמא אישית, כדי להקנות את הטוב והראוי לתלמידות ולתלמידים אותם אתםו חונכים מידי שבוע.

כמי שעיסוקם בחינוך, איננו יכולים ואיננו צריכים להעלים עין מסוגיות ערכיות חשובות ומטרידות המעסיקות לאחרונה ביתר שאת את החברה שמסביבנו:

 חוסר סבלנות וסובלנות איש כלפי רעהו ובין המיגזרים השונים בחברתנו.

הכבוד והשוויון לא תמיד נתפסים במשמעותם האמיתית.

יחס פוגעני בין דתיים וחילוניים, בין אשכנזים ומזרחיים, יהודים וערבים, כלפי אתיופים, כלפי הומוסקסואלים ולסביות, כלפי עובדים זרים ופליטים ועוד.

הועד המנהל והמזכירות הפדגוגית של ידיד לחינוך החליטו שבשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ז) נתמקד בערך הסבלנות והסובלנות, שהם אבן יסוד בטיפוח איכות חיים של חברה בריאה וערכית.

בחברה בכלל ובישראלית בפרט, על כל המחלוקות שבה, חשובה דרכה של המחלוקת:

  • אפשר להתווכח,
  • אפשר לא להסכים,
  • אפשר גם לא לאהוב, אבל…

צריך לדעת להקשיב ולכבד גם אם האחר או האחרים אינם כמונו או אינם בדעותינו.

יש לנו כאן אחריות משותפת, לכולנו, לפרצופה ולמהותה של החברה הישראלית.

אז מה עושים ?

איננו באים להחליף את הצוותים החינוכיים בבתי הספר העושים עבודתם באמונה ובמקצועיות. חלקנו במעשה החינוך, גם אם צנוע, עשוי להיות משמעותי.

כולנו מכירים ומודעים לתפקידנו כמתנדבים הבאים לסייע,לתמוך,לעודד...לחבק,  

להאמין באנשיה ולהוכיח שהם ותלמידיהם מסוגלים!

אז מה עושים?

מהמקום בו אנו נמצאים, יש לנו יכולת השפעה על תלמידים בודדים, על קבוצות תלמידים או על כיתות- הכל בהתאם למקום שמעניק לנו בית הספר והתיאום שיש לנו איתו.

אז מה עושים?

עושים! מדברים, קוראים, מסבירים, מספרים, מביאים דוגמאות, מבקשים רעיונות מהילדים...

למשל:

דברי נשיא המדינה בכנס הרצליה לקראת שנה לכהונתו (כ' סיון תשע"ה)

"החרדי, החילוני, הדתי או הערבי- אינם יכולים להרגיש שציפור נפשם נמצאת בסכנה או תחת איום."

"החברה הישראלית משנה את פניה. אין מדובר בשינוי של מה בכך, אלא בתמורות שיעצבו מחדש את הזהות שלנו כ"ישראלים" וישפיעו עמוקות על הדרך בה אנו מבינים את עצמנו ואת הבית הלאומי שלנו. מהשינוי הזה לא ניתן לברוח. התמורות הללו אולי יעוררו בחלקנו נוסטלגיה ל"ארץ ישראל הישנה והאהובה," אבל חווית היחד, מול קומזיץ ישראלי מדומיין, מדורת השבט ההיא- כבר לא תשוב.

"הסדר הישראלי החדש", דורש מאתנו היום לעבור מהתפיסה המקובלת של רוב ומיעוט, לתפיסה חדשה של שותפות, בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. בירור מהותה של השותפות הזאת, היא משימה של החברה הישראלית כולה. חובתי כנשיא מדינת ישראל לשאול את השאלות, ולדרוש את הדיון ואת התשובות. ואני אמשיך לעשות זאת, מעל לכל במה, ובכל מקום; מכל שבט בתוכנו, ומכולנו גם יחד.

"אני מאמין, שישנם ארבעה יסודות, שעליהם השותפות הזאת מוכרחה לעמוד.

"הראשון, הוא בתחושת הביטחון של כל מגזר, בכך שכניסה לשותפות הזאת, אינה כרוכה בוויתור על מרכיבי היסוד של זהותו. החרדי, החילוני, הדתי או הערבי- אינם יכולים להרגיש שציפור נפשם נמצאת בסכנה או תחת איום. בין אם זאת דרך החינוך החרדית, בישיבות הקטנות והגדולות; תפיסת הגאולה הלאומית דתית; אורח החיים הליברלי כיהודי חילוני; או הזהות הערבית-פלסטינית. הביטחון בכך שהזהות הבסיסית שלי אינה מאוימת, הוא תנאי יסודי ליכולת של כל אחד מאתנו להושיט יד לאחר. להבין את כאבו ואת פחדיו. ליכולת של כולנו לכונן כאן שותפות, בין המגזרים השונים. לא נוכל לעשות זאת, מבלי שנלמד להכיר אלה את אלה. מבלי שנבין מהי ציפור הנפש של כל מגזר ונדע לכבד אותה ולשמור עליה- גם כאשר הדבר קשה ואף מקומם.

"היסוד השני, הוא האחריות המשותפת. כאשר אף שבט אינו מיעוט, אף צד לא יוכל להימלט מנשיאה באחריות לגורלה ועתידה של מדינת ישראל וכלל החברה הישראלית. כך, אף שבט אינו פטור מלהציע פתרונות להתמודדות עם אתגר ההגנה על בטחון המדינה. מלהתמודד עם אתגר הצמיחה במשק. או עם השמירה על מעמדה הבינלאומי של ישראל כחלק ממשפחת העמים. שותפות מטילה אחריות.

"היסוד השלישי- הוא הוגנות ושוויון. כדי להבטיח את השותפות בינינו, יהיה עלינו להבטיח שאף אזרח אינו מופלה לרעה, או לטובה, מתוקף השתייכותו המגזרית. המציאות הנוכחית של פערים מובנים בין השותפים, בתקציבים, בתשתיות, בקרקעות, היא בלתי נסבלת.

"היסוד הרביעי, רבותיי, והמאתגר מכולם, הוא יצירת הישראליות המשותפת. למרות האתגרים שמעמיד בפנינו הסדר הישראלי החדש, עלינו לדעת: הפסיפס הישראלי המתהווה איננו גזרה- אלא הזדמנות אדירה. הוא טומן בחובו עושר תרבותי, השראה, אנושיות ורגישות. אסור שהסדר הישראלי החדש ידחוף אותנו להיבדלות והיפרדות. אסור לנו לוותר על תפיסה של ישראליות. אלא, עלינו לפתוח את שעריה, ולהרחיב את שפתה."