הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

"אני מתנדב בתחום האהוב עלי" – משה צמחוביץ מגבעתיים על האהבה לשפה הערבית והצורך ללמוד אותה

מאת: שושנה רשף

למי שמאמין במקריות ולמי שלא, לי זה קרה. באותו היום פתחתי את העיתון בכותרת: "הברקת היום". בתמונה הקטנה מופיע נשיא המדינה, מר רובי ריבלין, והציטוט: "הערבית צריכה להיות שפה שילדינו יחושו בה בנוח".

לראשונה נפגשנו, משה צמחוביץ ואני, בטיול מטעם "ידיד לחינוך", בבאר שבע, אבל רק בפגישה השנייה יכולתי לעמוד יותר על טיבו.

בשלושים שנה אחרונות, היה משה אזרח עובד צה"ל ביחידה סודית. זה כל המידע שתרם לי על עיסוקו באותן השנים. רק לפני שלש שנים פרש.
עם הפרישה, הוא אומר, "לא רציתי להתנתק מלהיות עסוק, ובעיקר רציתי להדגיש את חשיבותה של השפה הערבית. אני רוצה להקדיש את זמני למה שאני אוהב ובתחום שאני יכול לתרום".

"ערבית? זה היה חידוש עבור מי שגייס אותי ל"ידיד לחינוך" אבל לא עבורי", הוא מוסיף. ואז למי שהוא בור בתחום, כמוני למשל, הוא מסביר: "מדובר בערבית ספרותית -השפה הרשמית, התקנית והמשותפת לכל מדינות ערב".
והוא ממשיך, "התחלתי את ההתנדבות בשני בתי"ס. ב"בן גוריון" וב"גורדון". (כיום הוא ממשיך רק ב"בן גוריון", שם הוא גם עוזר בכיתות ב' בקריאה).

משה גם יצר ביוזמתו, קשר בתיכון "קלעי", וכמובן שמנהל ביה"ס "קפץ על המציאה", ומאז הוא מגיע פעמיים בשבוע לשלוש ארבע שעות, ומסייע לתלמידי ט' - י' בתחום שהוא כל כך אוהב - השפה הערבית הספרותית.

מנין הבקיאות שלך בערבית? שאלתי, והוא מספר שכילד למד ב"תיכון חדש" בת"א. בכיתה ט' מצא על השולחן ערמה של ספרים וביניהם אחד בערבית. "ואז התחיל הפלירט", הוא מוסיף בחיוך, וממשיך: "התמזל מזלי, שהמורה לערבית היה יותר ממורה. הוא הצית בנו את האהבה לשפה. תשעים אחוז מחברי לכיתה עשו בגרות בערבית, ובהמשך נקלטו במקצועות, הדורשים ידיעת השפה הערבית ברמה הגבוהה ביותר".

באותו כיוון המשיך משה גם בצבא, באוניברסיטה, ובהמשך כאזרח עובד צהל, כאמור. ואני, כמורה בעבר, שוב מגלה את ערכו של מורה, וכיצד יש ביכולתו לרומם את הנפש ולהביא גם להישגים.

חזרנו להתנדבות. "אני עוסק במשהו שאני מאוהב בו. ערבית כיום היא שפה שיש בה צורך במישור הלאומי, והיא גם משמשת כלי חשוב להכרת התרבות והמנטליות של השכנים שלנו. הערבית אמורה להילמד כשפה בסיסית באזור בו אנו גרים. צריך להבין, שהנושא הוא בנפשנו". התרשמותו של משה מהתלמידים המגיעים אליו לחיזוק ידיעתם בערבית, היא טובה. "התלמידים בהחלט מגלים ענין," הוא אומר.
ובכלל, הוא מסכם, "כגימלאי אני מקדיש את זמני לתחומים ולעיסוקים שאני מוצא בהם עניין. כך למשל אני מקדיש זמן לשמיעת הרצאות בנושאים שונים, לשירה במקהלה וגם מוצא זמן להתנדב בביטוח הלאומי. מדי שבוע אני מגיע לשיחות עם קשיש בן 91.

"וכמובן", מדגיש משה, "מעבר לפעילות ההתנדבותית האישית שלי, מצויים שלושת ילדינו ושלושת נכדינו האהובים, להם מקדישים אשתי ואני את מירב תשומת הלב באהבה גדולה".  


לקריאת המאמר לחץ כאן