הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

עד הקורונה בכלל לא חשבתי שאני זקנה

עמיה ליבליך / הארץ 17.3.20

נכון, אני בת 80 ואין זה סוד. בגלל הקורונה אפילו ביטלו מעין התכנסות יום הולדת, שנועדה להיות במועדון "צוותא" בשבוע שעבר. אבל אינני רואה בעצמי זקנה, קשישה, אזרחית ותיקה, או כל כינוי אחר. אני עמיה, אישה בת 80.

הסטיגמה שאני חשה מודבקת אלי ואל חברי בימים אלו - מתוך כוונות טובות, אני משערת, אך היא איננה נעימה כלל. כל סטיגמה או סטריאוטיפ פוגעים ומזיקים, שכן הם רומזים על הבדל, על שונות, על היותך יוצא מהכלל, ולרוב יש במפרט שמאפיין אותם לא מעט אפיונים שליליים. אפילו "הילד המחונן" איננו כותרת מיטיבה. בכלל, תכופות אני מתנגדת לכותרות מבחינות, כולל אלו שפסיכיאטרים נוקטים בעט קלה. ומי אוהב שיצביעו עליו?

כמעט כל סטיגמה מערבת פיחות במעמדו של מושאה. הסכנה הגדולה היא בהפנמת הסטיגמה - שאתחיל לראות בעצמי זקנה חסרת ישע, הסגורה בביתה וזקוקה להגנה. עם המלים הזהות משתנה, וזה יכול להיות נזק בלתי הפיך - עוד נזק של מגפת הקורונה.

מתוך כוונה טובה, כנראה, בודדו את הזקנים - גם בני 60 נכללים לפתע בקטגוריה רחבה זו - ולטובתנו מסתכלים בנו במבט זהיר, מלמעלה. יש שגזרו עלינו, או הציעו לגזור, בכפייה או במעין המלצה, גזרות קשות "לטובתנו". בארצות נאורות חושבים לכפות על הזקנים אמצעי מיגון או בידוד מיוחדים. לילדי אמרתי בשבת, במפגש המשפחתי האחרון שכינסנו (אנחנו פחות מעשרה), שאני חשה כמו ב־Death row, אגף הנידונים למוות בבית הסוהר. לא בגלל הסכנה אלא בגלל התיוג.

נכון, כנראה יש סטטיסטיקה ויש הסתברויות. אבל יש גם גילנות, שחברות נאורות מתנערות ממנה. והרי זקן בן 75 שעובד במשרה מלאה, עוסק בספורט, מתעניין בעולם סביבו וחושב בבהירות, אין הוא דומה לאחר, שאינו ניחן אף באחד מהגורמים הללו. הגיל הביולוגי איננו קנה מידה מכריע בשום תופעה, את שלבי החיים כל אחד עובר בקצב שלו, ולפעמים אפילו לא באותו סדר. יש אנשים חולים וחסרי ישע בכל גיל, ויש זקנים שיכולים לסייע לצעירים מהם. ברור שיש לבודד את קבוצות הסיכון ביותר מידתיות ולא להיות כוללניים כל כך - ולמבודדים האלו צריך לייצר רשתות תמיכה סוציאליות חזקות ורחבות, שהרי אנשים מתים גם מבדידות, ולא רק מנגיפים.

רבות מהסבות החיות בגפן, ולעתים קרובות גם הסבים, נהנים מאוד מהטיפול בנכדיהם. זו פעילות מפיגת מתח בשבילנו. גם אם השמרטפות מעייפת, זו עייפות בריאה, עייפות מעשייה ולא מבטלה. מתלווה אליה התחושה הבריאה של אלטרואיזם, של תרומה לזולת. אמנם ראיתי ברשתות צילום משעשע של סבות היוצאות במחול, מכיוון שבנימין נתניהו שחרר אותנו ממלאכת השמרטפות - אבל ברצינות, אני חושבת שהעונג הפסיכולוגי, הפגת השעמום, השמחה הילדית שאפשר להשתתף בה, היצירתיות הדרושה כדי להעסיק את הילדים הקטנים - כל אלו מורידים מתח, מפיגים מחשבות טורדניות, ותורמים למערכת החיסון של הזקנים. העיקר שלא נשב על הספה בגב כאוב ונשמע יום ולילה את ערוצי החדשות ואת הפרשנים! שעמום ולחץ גורמים לחולי. אדם שבע רצון, שעשה את מלאכת יומו, יחלה פחות. אני עצמי לומדת בימים אלו להשתמש באפליקציות ההוראה מרחוק, כדי ללמד גם עתה בשתי מכללות שבהן אני מועסקת, ולא רק למען הסטודנטיות והסטודנטים - אלא כדי לשמור על שפיותי.

אפילו אני, שרגילה לחשוב על סופי, ושספרי האחרון "קפה מוות" מחולל מהפכה תודעתית קטנה, מסרבת לאמץ את התווית שזכיתי לה בשבועיים האחרונים. אני קוראת לקובעי המדיניות, לממסד הרפואי ולממונים על התקשורת להימנע מפגיעה כוללנית במעמדם החברתי של הזקנים, גם אם זו באה מתוך כוונה טובה לשמור עלינו.

הכותבת היא פרופסור לפסיכולוגיה, סופרת ונשיאת מכללה