הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

חזון, שותפויות ערכיות ומעשיות וכיף בסמינר בן יומיים של רכזים ופעילים ב"ידיד לחינוך"

מאת: ריקה שפרינצק

פרק החזון של עמותת "ידיד לחינוך" בראשית קיומה היה פרי עבודתה של דינה בנקלר ממייסדי העמותה, יחד עם צוות הרכזות הראשונות שהתגייסו יחד איתה. עברו עשר שנים, העמותה גדלה והתרחבה "ולכן הגיע הזמן", כך אמרו בעמותה, "לבדוק את עצמנו שוב: לאן אנו חותרים, מהם הערכים בהם אנו מאמינים, האם משהו השתנה לאור ההווה בו אנו חיים, ולא פחות חשוב, כיצד לקשור את שורשי העבר עם העתיד ולפרוש כנפיים עוד יותר גבוה. ולבסוף, צריך גם לבדוק, כיצד ליישם את הדברים.

סמינר בן יומיים שהתקיים בירושלים ובו השתתפו כשבעים איש, אנשי הועד המנהל, רכזים, אנשי מטה ופעילים אחרים, הקדיש יום שלם לסוגיה זו באווירה משתפת ומפרגנת. " החזון", אמר ד"ר אבי ציפרוני בהרצאתו המאלפת, "משמעותו גם דינמיות. אסור לשקוט על השמרים, צריך לשאוף לחזון עם ערכים ברורים לפעילות שלנו".

"אפשר היה לבוא אל המתנדבים, ולהביא בפניהם חזון", אמר נמרוד אקרמן מנכ"ל העמותה, "אבל אנחנו החלטנו לשתף את כל בעלי התפקידים במחשבות וברעיונות, כדי שיוכלו לתרום משלהם ולהרגיש שייכות והזדהות. החזון יכיל את הקול של כולנו".

העבודה נעשתה במליאה שנפתחה עם הרצאה מלומדת שנתנה רקע כללי על חזון ומשמעותו מפי ד"ר ציפרוני, והמשיכה בקבוצות סביב שולחנות עגולים בהנחייתה של היועצת האירגונית עידית שדה. שפע של רעיונות כלליים נזרקו לחלל האוויר, כשמשעה לשעה התמקדו הרעיונות יותר ויותר, במה שמתאים לעמותה. משהתגבש השפע הזה לסוג של נייר עבודה, צריך יהיה לרקום את הדברים למה שייקרא חזון.

יומו השני של הסמינר עסק בסוגיות שונות שעל סדר יומה של העמותה ואשר גם הן ממשיכות את רעיון השיתוף אותו פגשנו כבר בנושא החזון, ואשר מעסיקות את המתנדבים ואת ראשי העמותה  כמו: מבנה אירגוני משתף – איך שומרים על איזון בין ריכוזיות לשיתוף בעמותה ובכלל, כיצד בונים שותפות עם הרשויות המקומיות מערכות היחסים של הרכזים מול אנשי הקשר הבית ספריים וראשי הצוותים ועוד. הדיונים נוהלו על ידי צוות ההדרכה המיומן של העמותה, כולו בהתנדבות.

ומכיוון שהצד החברתי וגיבושה של הקבוצה חשובים לא פחות, הופתעו המשתתפים ממשחק נוסח "חדר בריחה", שנבנה והופק באופן יצירתי, בניצוחן של שלומית רוט נבון רכזת איזור גומא, ואתי גולד, אחראית מאגר המשאבים בעמותה. המשחק שילב פענוח בלשי שהוביל לידע קצר על "ידיד לחינוך". ערב משותף עם גילי רוזנברג על הגיטרה והזמרת דליה ברקת, שימח את המתנדבים שהשתתפו בשירה בעליצות רבה. בכלל, הייתה זו חבורה של מבוגרים חושבת ורצינית יחד עם שמחה ושובבות – שילוב משמח עיניים ולב.

 

תודות לעופרה (סמנכ"לית הדרכה) שעבדה קשה מאחורי הקלעים על ההפקה המצוינת של הסמינר ולצוות המדריכות המתנדבות של "ידיד לחינוך".

 

נספחים:

תקציר דבריו של פרופ' דוד הרמן, חבר הועד המנהל של "ידיד לחינוך"

סיכום הסמינר ברוח קצת אחרת של לאה רוזנברג, יו"ר המזכירות הפדגוגית של "ידיד לחינוך"

לצפייה באלבום התמונות לחץ כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אנשים מבוגרים – תופעה חיונית למערכת החינוך / פרופ' דוד הרמן

במשך דורות רבים היה זה הדור הבוגר שהעביר לדור המתבגר את המיומנויות, הידע והערכים. המאפיין את הדורות הללו היה רב גילי וכל מי שהשתייך לחברה, היה גם חלק מהמעבר הזה מדור לדור. במאה התשע עשרה קרו תהליכים חברתיים משמעותיים שהתאפיינו בין השאר במעבר מן הכפר אל העיר. המעבר הזה, וחקיקת חוק חינוך חובה ב-1848 עורר צורך לפרק את התהליך החינוכי למיומנויות והתמחויות שונות, וכך קרה שהמשפחה מלמדת משהו אחד, ביה"ס משהו אחר והחברה שמסביב משהו שלישי. לא תמיד יש קשר בין הדברים. במקומות רבים, נותקה האוכלוסיה המבוגרת מבתי הספר, בין השאר ובמה שנוגע לענייננו, גם מפני חובת הפרישה החל מגיל מסוים.

מכאן חשיבותה של "ידיד לחינוך" המביאה עימה אנשים מבוגרים למערכת החינוך, תופעה שהיא חיונית לבתי הספר.
החזון שלנו הוא שבכל בית ספר יהיו גימלאים, גם בבתי הספר התיכוניים וגם בגנים. לשם כך, על העמותה להיות מוכרת יותר ויותר בעשייה שלה. זהו תהליך אבולוציוני שצריך לקרות על פי החזון שלנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיכום הסמינר ברוח קצת אחרת/ לאה רוזנברג

בהתחלה היתה שמחת הפגישה,
"מה נשמע? איך היה? כמה זמן? וואו!"
ואחר כך המשימה הראשונה,
שאלות על חזון משתרבבות במלים של חלום,
עבר, הווה, ועתיד אינם רק זמנים בדקדוק,
אלא דיון בתלמיד ותלמידה
ולא סתם בכללי אלא אחד לאחת
       ב ד י ו ק.
וקפה ראשון עם עוגייה (רק אחת לא יותר)
וגם חיבוקים היו שם די והותר.
ושוב מסביב לשולחנות העגולים
קצת נאומים, לפני באמצע ואחרי ו...
לעבודה!
דה, דה, דה
הפעם נחדד את השאלה
איזו גירסה מביעה בדיוק את המשאלה?

יש מי שמנווטת בחזית
וזו עדית,
ויש מי שמנצחת מאחור
בלי יוהרה ובלי יומרה,
יקירתנו עפרה.
וביחד עמה,
לא לפנים ולא מאחור,
שרון ואיה, שלומית, שרית, ברני ושלומית,
ביחד כי זה המוטו
צוות מנצח –נטו!
ונמרוד, המנכ"ל, משקיף, מסביר ונואם לסירוגין
ואז עוד קפה ועוגייה, (אחרונה, מבטיחה),
וכבר אנחנו מוכנים
ל...
ארוחה.
ותוך כדי
מגישים לי את מפתח החדר
בלי לעמוד בשורה עורפית.
לא יודעת איך אתם,
לי זה נותן הרגשה מלכותית.
ואז גוייסו התותחים הרציניים,
הרצאה מאלפת, מדוייקת ומרתקת
מפיו של אבי צפרוני,
עשתה לנו סדר בדרך לחזון כמו
כוכב מבהיק צפוני.
וכדי להתאושש מעודף ההשכלה
צעדנו מעדנות ל... ארוחת ערב קלה.
ובלילה...
חגיגה של נוסטלגיה ואהבה
וגם... עוד עוגייה ומשקה אחרון.
מותשים אך מרוצים
סגרנו את היום הראשון.
ולמחרת,
ההנחיות היו ברורות:  
קמים (כן, חובה!), מתרחצים (אופציה)
אוכלים, ( הרגל מאתמול) ו...
מצטלמים!
אנחנו עושים היסטוריה,
מנציחים למען הדורות הבאים,
חייכנו מכל הלב והנשמה,
העיקר שתצא תמונה נפלאה.
ופיצחנו את סודות משחק "חדר הבריחה",
שיזמה, הגתה ובצעה שלומית בחכמתה.
ומיד, בגשם ובקור, עטופים במעיל ובצעיף נחוץ,
נסענו אל... משרד החוץ.
ולפני הכל, עצרו אותנו במרתף,
כדי לשתות משהו קל וגם עוגייה לכל משתתף.
שמענו על עלילות ההסברה והעשייה הישראלית
וזה תרם לגאווה האישית והלאומית.
איך נסגור את החוויה?
איך נסכם את הפגישה?
מה יסמל את העשייה?
לאן נוביל את זו החבורה הכבודה?
אם לא במורד רחביה, בואכה
מחנה יהודה?
וכך, כשמילות תודה בפינו
ולשוננו רינה,
כשבטננו הומייה
שבנו לבתינו,
לתלמידים ולתלמידות
הממתינים
לנו ולשכמותנו,  בכל הערים, המועצות והכפרים,
לגימלאית ולגימלאי, לותיקות ולותיקים
שיברכו אותם לשלום
 ויאמרו להם:
"אנחנו מאמינים בכם,
כי אתם ואנחנו מסוגלים".
על כל אלה, על כל אלה
ועל עוד,  
תודה, מאד, מאד.