הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

סיפור על כוחו של עידוד והעברת חדשות טובות

המתנדבת דינה דנון שלחה לנו סיפור על כוחה של שיחת טלפון. המתנדבים שלנו אמנם אינם אמורים לקיים שיחות טלפוניות עם ההורים, אבל ניתן בהחלט ללמוד ולהתרגש מהגישה: על כוחו של עידוד והעברת חדשות טובות ביחוד למי שאינו מורגל בכך.

אומרת דינה דנון:

קראתי סיפור יפה שפורסם ע"י שוקה דינור שהוא מספר סיפורים ומדריך טיולים.

מצאתי לנכון לבקש את רשותו של דינור לפרסמו באתר של "ידיד לחינוך", כי לעניות דעתי הסיפור הוא סיפור חשוב ויש מה ללמוד ממנו, במיוחד לאלה מאיתנו המתנדבים שאינם מורים.

אני מקווה שגם אתם תתרגשו מהסיפור כמוני.

בברכה

דינה דנון-דאבוש

 

 כוחה של שיחת טלפון

כפי שהובא ע"י שוקה דינור

את הסיפור המיוחד הבא שלח אלי רונן לין. "קבלתי את זה ממישהו" הוא אומר "וחשוב שזה יגיע לאנשים העוסקים בהוראה בפתיחת שנת הלימודים. למען האמת זה גם יכול לתרום לרבים אחרים."

הכתבה פורסמה באתר אמריקאי שנקרא Edutopia אני מניח במשמעות של 'אוטופיה בחינוך' וחזונו הוא בהטלת אלומות אור על מה שעובד בחינוך מתוך ניסיונם של אנשיםהנה תקציר מהדברים שמספרת אלנה אגיולר, בתרגום חופשי שלי מאנגלית:

כאשר רק התחלתי ללמד, עדיין נפעמת מדרישות התפקיד ומורכבותו, טכניקת ההישרדות שלי הייתה פשוט ללקט עצות מכל מי שנקרה בדרכי ולישמן. אז כאשר המנטור שלי הציע לי להתקשר לכל הורֵי תלמידַי בכתה ב' כבר ביום הראשון – עשיתי זאת.
הייתי מותשת, אבל התקשרתי לכל משפחה והצגתי את עצמי. שאלתי כמה שאלות לגבי הילד שלהם, ואמרתי שהיה לו יום ראשון טוב בבית הספר ושאני מצפה בכיליון עיניים לעבודה משותפת אתם.

לאורך אותה השנה וגם בשנים הבאות המשכתי לנהוג כך. תחושת הבטן שלי הייתה ששיחת טלפון חיובית הביתה היא המפתח. זיהיתי את התלמידים המאתגרים ושמתי לעצמי כמטרה למצוא חדשות חיוביות ולבשרן להורים בשיחת טלפון שבועית. שיתפתי בכך גם את התלמידים – הייתי מברכת אותם בערך כך: "בוקר טוב אוסקר! אני שמחה לראות אותך. אני הולכת לצפות בך היום מקרוב כדי למצוא חדשות טובות. אני מצפה להתקשר לאמך ולספר לה איזה יום נהדר היה לך!".
האסטרטגיה הזאת עשתה את ההבדל בין חבורת ילדים בלתי נשלטת לחבורה קלה לניהול. אולי תופתעו לשמוע עד כמה ילדים משתוקקים שהוריהם יקבלו עליהם משוב חיובי בשיחת טלפון הביתה.

עם השנים, ביום הראשון ללימודים, הייתי נותנת לתלמידים שאלון שכלל את השאלה הבאה: 'למי היית רוצה שאתקשר כדי לספר חדשות טובות לגבי התקדמותך בכיתה? כיתבו עד חמישה אנשים וספרו להם שייתכן שאתקשר, אפילו עוד הערב או מחר!'

בהתחלה הייתי מתקשרת להורי הילדים המאתגרים יותר, אלו שהערכתי שלעיתים רחוקות קיבלו שיחת טלפון חיובית על ילדם. כאשר ההורה היה עונה לטלפון, הייתי אומרת בנשימה אחת: "גברת שרמן? הי. אני מתקשרת אליך מבית הספר של הבן/ת שלך עם חדשות נהדרות לגביו/ה! אני יכולה לספר לך אותן?" אם לא הייתי אומרת מיד 'חדשות טובות', קרוב לוודאי שהייתי שומעת אנחת חרדה, שתיקה רועמת או את קו הטלפון מתנתק
חלק מהילדים היו קשים, אפילו קשים מאוד. עם זאת, תמיד הצלחתי למצוא משהו חיובי אמיתי שהם עשו. היו פעמים שהייתי מתקשרת להורה לפני כל הכיתה. הילדים מתו על זה. הם התחילו להתחנן שאתקשר גם להורים שלהם. זו הייתה הבחירה הראשונה שלהם כפרס על התנהגות טובה: "תתקשרי לאמא שלי ותגידי לה שהייתי בסדר היום!"
הפתיע והעציב אותי שהיו הורים שאמרו: 'אני לא חושבת שמישהו אי פעם התקשר אלי מבית הספר עם דברים טובים בקשר לילדה שלי'. לפעמים המשפט הזה לווה בגניחה או התייפחות.
לאחר 10 שנים של הוראה – הפכתי לאימא בעצמי, והעולם הרגשי שלי השתנה. כהורה, אני לא יכולה לחשוב על משהו שהייתי רוצה יותר מהמורה של ילדי מאשר להכיר שהבן שלי בסדר, כאשר הוא מנסה, כאשר ההתנהגות שלו משתנה לטובה – ולחלוק אתי את ההבחנות הללו.
אני יודעת כמה קשה מורים עובדים. אני גם יודעת ששיחת טלפון יכולה לקחת שלוש דקות. אם כל מורה יקדיש רק רבע שעה ביום להתקשר להורים עם חדשות טובות, ההשפעה יכולה להיות עצומה. ברשימת סדר העדיפויות הארוכה של מורים – העברת חדשות טובות לא נמצאת ממש בראש הרשימה. אבל נסו את זה, אפילו רק לשבוע, נסו להתקשר לכמה הורים (ולאו דווקא של ילדים מאתגרים, לכולם מגיע וכולם זקוקים) ותראו מה קורהכמו אבן שנזרקת לאגם, ההשפעות מתרחבות מהילד, לכיתה, למורה והן גורמות לשינוי.

אם אני תוהה לעיתים על ההבדל בין מחנך ומורה, אז אולי מעשים מהסוג הזה מטילים אור על המשמעות של מחנך.