הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

"כמו מצבר – נטענים וטוענים"

מאת: רעיה סול                             

"לפני כארבע שנים עברנו תאונת דרכים קשה", כך מתחיל סיפורם של אביגל וניצן. בשעה שחצו את הכביש הגיעה מכונית והעיפה את שניהם. אביגל וניצן, כיום באמצע שנות החמישים שלהם, היו זוג ששהה שנים רבות באפריקה, הם לא מיהרו להתמקם ולהביא ילדים לעולם.
כעבור שנים נולדה בתם, כוכב, וברור היה להם שהיא תגדל ותתחנך כאן בארץ.

ניצן איש מחשבים מעולה, בעל זיכרון מדהים, שזכר מאות מספרי טלפון בעל פה. כשארעה התאונה הייתה כוכב בת 13 ומכאן ואילך השתנו החיים. ניצן ואביגל נפצעו קשה מאד ונזקקו לזמן החלמה ושיקום ממושך, ניצן היה חסר הכרה תקופה ארוכה ויכולתו הקוגניטיבית נפגעה. כל זכרונו אבד לו. לאחר חודשים ארוכים באיכילוב, עברו לבית לוונשטיין כשאביגל מלווה את ניצן בתהליכי השיקום הארוכים.
אומרת אביגל: "שנינו טיפוסים של להמשיך, יש לנו ילדה שצריכה להמשיך ולגדול באווירת חיים רגילה, שעליה לראות שהחיים נמשכים. צריך לתת לה את כל האפשרויות לחיים מלאים, חיי יצירה, התפתחות ונתינה. תוך כדי תהליך השיקום הבנו, שצריך לעלות בחזרה לחיים, קשה לאדם מן הישוב להפוך באחת לנכה, ההופך בן יום לשקוף ובעל ערך עצמי נמוך".

הם פנו לאירגוני מתנדבים שונים במודיעין, וכך הכירו את רבקה אביב רכזת מתנדבי "ידיד לחינוך" בעיר, שזיהתה את הפוטנציאל האדיר שבניצן. זה הרגע בו חלה תפנית מופלאה בחייהם.

ניצן מעיד על עצמו שכאשר נכנס לבית הספר "יוזמה" ופגש את שני התלמידים הראשונים (שני אחים) היה זה רגע מכונן בחייו, נוצר ביניהם קשר הדוק שכלל גם קשר עם האם. מדובר בשני ילדים חכמים, אך בעלי קשיים מסוימים. ניצן חיזק אותם בשיחות, משחקי מחשב ועבודה עם המחשב שבאמצעותו התקדמו בלימודים, וכך חזרה אליו תחושת הערך העצמי שאבדה עם הפציעה.
כיום ניצן עובד עם שתי קבוצות, ארבעה תלמידים בכל קבוצה. אביגל הצטרפה אף היא ועובדת עם בנות בכתה ה' - בנות שמתבגרות ומתפתחות בגיל הזה ואביגל רוצה להשתתף, להנחות ולעזור בהתמודדות עם תופעות הגיל. היא גם עובדת בכתה ב'.
בשניהם קיים הרצון והצורך לעזור. בביתם, על לוח הקיר תלויים כל התודות והציורים שקבלו מהילדים ומהצוותים החינוכיים.
שניהם מתנדבים גם ב"יד שרה". ניצן מהווה דוגמא למטופלים כאשר הוא נותן להם את אביזרי העזר של הארגון. הם יכולים לראות שגם כשאתה נכה, אתה ממשיך לתפקד, לתרום ולהועיל לחברה.

כל העשייה הזאת מעניקה לניצן ולאביגל הרבה משמעות לחיים וכדבריה של אביגל: "ההתנדבות ב"ידיד לחינוך" היא בשבילנו כמו בלון חמצן, אנו כמו מצבר - נטענים וטוענים".