הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

מתנדבי ידיד לחינוך בגבעתיים מסיימים עוד שנת התנדבות בבי"ס אלון

ועוד שנה עברה לה

כמה שהזמן רץ" -האם זו רק קלישאה? רק לא מזמן ישבתי באותו החדר עם אותם האנשים... ובסיום שנתהלימודים בבי"ס אלון בגבעתיים. אך זה היה לפני שנה. והנה ממש באותו החדר ובאותו הפורום יושבים,  עושים חשבון נפש ומסכמים עוד שנה , את שנת הלימודים 2013.
ורק הילדים לא עומדים במקום, משנה לשנה הם גדלים, אך לא פחות חכמים ומתוקים.

בצורת ח' יושבות מנהלת ביה"ס עדנה גלעדי, כמה עשרות מורות, מזכירות וקבוצת מתנדבים/ות.  המורות-כן כלן מורות, כלן צעירות.... (ואולי רק בעיני פנסיונרית וותיקה שכמותי) ואף גבר. מזל שיש מתנדבים כי דווקא ביניהם גם  גברים יש.

לאחר כיבוד קל, כשכלנו ישובים במעגל עדנה, המנהלת, מתפנה אל ה"חבורה המופלאה", כך היא מכנה אותנו המתנדבים, ובעוד היא מברכת ומשבחת יצחק כץ, אחד המתנדבים, מתפרץ: "מה שאני רואה כאן הוא דבר מופלא ,  בי"ס כזה ומנהלת כזו אין בשום מקום". והוא מוסיף "אולי זה סוביקטיבי אבל מספיק שכך אני מרגיש".
שמעון המתנדב מוסיף ואומר: "חושבים שאנחנו פגי תוקף. נכון שאנו  נוסקים שמונים אבל זה לא אומר שרק לשבת בשמש לחמם עצמותינו אנו מסוגלים." ובהמשך הוא מוסיף ומודה על הזכות שהוא רואה בהשתייכות  לחבורת מתנדבי ידיד לחינוך בביה"ס.
ואני, שלא נמנית על המתנדבים/ןת המגיעים לביה"ס בקביעות, מדי שבוע, משקיפה מן הצד מקשיבה וחושבת על המחמאות ההדדיות. הן  נשמעות אמיתיות ,שהרי אין כאן מקום לאינטרסים מעבר לסיפוק ולרווח ההדדי לכל הצדדים.

הנה מגיעה ההפתעה. כאות תודה מקבל כל אחד מהמתנדבים אלבום במתנה. לא סתם אלבום , אלבום בו הכל כתוב בכתב יד, כמו פעם, דברים היוצאים מן  הלב אל היד הכותבת. ובאלבום  תצלומים אוטנתיים, גם ברכות ומילות תודה לבבות וציורי פרחים .... והכל נראה  צנוע מעשה ידי הילדים, ומריח תודה.

 
כתבה: שושנה רשף, יוני 2013