הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

משחק הכובעים

מאת: טולדנו צביה

כשאני מביטה לאחור ממרום שבעים שנותי, אני מגלה לפתע, שאני מתמלאת בחיוך.

ולמה אני מחייכת?

במהלך חיינו אנו עוברים תקופות שונות בהם מלאנו תפקידים שונים, ואני, בכל תקופה ובכל תפקיד חבשתי לראשי כובע אחר, וכשם שהכובע התחלף, כך התחלפה אישיותי והתנהגותי - דימוי זה מעלה על פני חיוך רחב.

ראה זה פלא - עברו להם שבעים שנה, ואני מוצאת את עצמי חובשת שוב את אותם כובעים.

כשחבשתי את כובע הילדה הקטנה שרק למדה לדבר ולשיר, לפתע מצאתי את עצמי מול נכדתי בת השנתיים, שמנסה להגות מילים ראשונות, ואני מנסה ביחד איתה להגות אותיות, מילים ושירי ילדות ומתענגת מכל הצלחה שלה ושלי.

והנה גדלתי. אני תלמידה בביה"ס, חובשת את כובע הילדה שכל כך מתקשה בחשבון, אבל עכשיו חיוך ענק עולה על שפתי, שהנה אני בכבודי ובעצמי חובשת שוב את כובע התלמידה, רק בשינוי קטן. אני מתנדבת לעזור לתלמיד בחשבון.

כשבגרתי והתגייסתי לצבא, לא היה פחד גדול יותר מאשר השוטר הצבאי שיתפוס אותי כשהכומתה אינה על ראשי, והיום כשאני רואה את נכדי חוזר מהבסיס, כשהכומתה מונחת ברישול עת כתפו, אני לא יכולה שלא לחוש את כובד הכומתה על ראשי.

איזה כובע יפה חבשתי כנערה צעירה ומאוהבת? הזיכרונות צפים ועולים, כשנכדי בא ומספר לי: "סבתא יש לי חברה ואנחנו טסים ביחד ללונדון". לונדון? אני ראיתי את לונדון רק אחרי שהתחתנתי.

כל הריגושים צפים ועולים, והזיכרונות כל כך יפים. כשהבנים שלי התחתנו, שוב הבטתי בכלותי ונזכרתי בכובע הכלה שהיה על ראשי - זר לבן קלוע פרחים מפלסטיק. כשאני מביטה בתמונה הנמצאת בחדר השינה, אני נחרדת. מי שם לי על הראש את הפלסטיקים האלה? ואילו כלותיי יפות, זוהרות ולראשן שושנה לבנה אחת - כמה יפה!!

במקום העבודה חבשתי את כובע המזכירה הבכירה, שממלאת בדבקות אחר המשימות לשביעות רצון הממונים. היום אני מביטה בגאווה בכובעים אותם חובשים בני במשרות בכירות, כל אחד בתחומו הוא, וחשה את הגאווה שמילאה אותי כשעבדתי.

הכובע המכובד ביותר שחבשתי לראשי היה כובע האימהות - כובע אותו העניקו לי ילדי כשנולדו.

אני חשה שוב את אותו כובע, כשילדי הפכו להורים. טרחתי וסיפרתי להם איך נהגתי כאמא צעירה, איך דרך ארץ וחינוך ולהיות בן אדם היה בעיני ערך עליון.

היום אני מלאה גאווה ומסופקת. אותם כובעים מונחים על ראשי במשך כל שעות היום:

צוחקת ומשחקת כמו ילדה עם הנכדים, משחקת איתם דוק ושבץ-נא, קופצת ומתעמלת בשיעורי הספורט, מרגישה כתלמידה כשאני חוזרת על החומר הנלמד עם התלמידים שהתנדבתי לעבוד אתם, יועצת ומדריכה את כלותיי שהן אימהות צעירות, ונהנית מאוסף הכובעים הצבעוניים שלי, שליוו אותי בימי חיי.

בין שלל הכובעים נמצא כובע של הזקנה הממורמרת מונח בצד, ואין לי כל כוונה לחבוש אותו - לגמרי מיותר.