הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

מיכאל אדם מבאר שבע המתנדב בביה"ס מענית, כותב לתלמידיו ביום הזכרון לשואה 2014

אזרחי המדינה, וביניהם אנחנו, בני משפחת מענית, מציינים, כבכול שנה את "יום השואה והגבורה". לא פעם, ילדים, אמרתי לכם בכיתה: מה שבשבילכם הוא פרק בהיסטוריה, בשבילי הוא חוויה אישית ואין כמעט יממה בחיי כניצול, שהסיוטים מאותה תקופה אינם מתייחדים אתי לילה אחרי לילה.

היום, אנו שוב מתייחדים עם זכרם של ששה מיליון יהודים, הורי-הורינו, אחינו ואחיותינו, שנרצחו והפכו לאפר בארובות מחנות ההשמדה וביניהם אחי-אבי, ארמנד, וחברתי-אחותי, הלן הקטנה, שאני כל-כך מתגעגע אליה.

 היום, אני רוצה לייחד מחשבה גם ודווקא לשואתם היום-יומית וארוכת השנים של ניצולים רבים ששבו מהגטאות ומהמחנות עם פצעים בלב ובגוף, פצעים שלא יגלידו לעולם. אני רוצה לייחד מחשבה לגבורתם של הרבבות ששבו משם, התגברו וידעו – בלי לשכוח, וגם בלי למחול– לבנות חיים חדשים במדינה חדשה ולהקים בה משפחה חדשה, שאתם, ילדים יקרים, צאצאיהם.

 אי אפשר להבין כיצד הפכו בני אדם רגילים, נורמטיבים, כמו שאומרים, אזרחים של מדינה שתרבותה עשירה, לרוצחים ברברים, קנאים, גדושי שנאה וצמאי דם. כיצד בני אדם מוכנים ללכת באופן עיוור אחרי רעיונות מטורפים של מנהיג מטורף.  אלה שאלות קשות שהתשובות עליהן  לא פחות קשות.

אך יש תשובה לחלק מהשאלות שהמציאות במדינות העולם והאזור מעלה אותן חדשות לבקרים. העוני, הבורות, הקנאות, הגזענות, שנאת הזר במדינה שהדמוקרטיה בה נתפסת כקללה, שההבטלה בה היא מכת מדינה, במדינה שהעניים הופכים ליותר עניים ואילו העשירים הולכים ומתעשרים, כול אלה הם זרעי הפורענות.

כשתחושת אי הצדק כובשת את לבם של ההמונים, כשעובדי הכפיים והמשרדים מחפשים דרך כיצד לשרוד, כשהיאוש מכרסם בכול חלקה טובה בגררו אתו נטיות מסוכנות - אזי מאשימים את הזר.

הרי כשאדם רעב, כשאדם מפחד, הוא עלול לרדת מהפסים ולהיאחז באידאולוגיה המעודדת שנאת האחר, שנאת הזר, לא כול שכן במדינה שהאנטישמיות בה היא חלק מן המסורת הלאומית והסיסמה בה "גרמניה מעל לכול". והנה, מישהו קפץ על ההזדמנות הזאת וניצל את המצב. שמו היטלר, וסביבו חבורת פושעים, שידעו להבטיח לעמם שהנה, הם ימצאו – ואכן מצאו – את "הפתרון הסופי לבעיית היהודים", ובכך ישחררו את גרמניה ואת העולם מהאויב האמתי שהוא הסיבה לכול הצרות: היהודים.

70 שנה אחרי הזוועות  אותן חוו האנושות והעם היהודי, אני רוצה לקוות שלא יחזור על עצמו אותו תהליך של שטיפת מוח, של ההתבהמות, של שנאה לזרים, של טירוף וקנאות שהוביל לרצח המוני של מיליוני חפים מפשע. התקווה הזו שלי מתבססת על הקהל הזה, עליכם ילדים, הלומדים כאן ערכים של דמוקרטיה, של חופש, סולידריות וזכויות האדם. מי ייתן ותדעו לשנן חזור ושנן את הסעיף הראשון שבמגילת זכויות האדם: "בני אדם נולדים ומתים חופשיים והם שווים בזכויות", לשנן את העובדה שאין גזעים עליוניים, לשנן שכולנו יודעים איך ששנאה מתחילה וגם .... איך היא מסתיימת.

ולסיום, ילדים יקרים, לכם ולבאים אחריכם אני מזכיר: כולנו נבראנו בצלם ואין עמים עליונים.

"וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ, כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם".

מיכאל