הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

מה הרגשתי, כשיצאתי לפנסיה?

מאת: טליה פז

הייתי אחוזת פחד, מה פחד? אימה!

כמו תסריט רע, בימוי רע, ואני השחקנית היחידה שהולכת לשחק במחזה האימים הזה - היציאה לפנסיה....

עבדתי וניהלתי מכון לקוסמטיקה במשך 35 שנים. המכון הכי גדול ברמת גן עם  5 עובדים, ואז הגיעה הסוגייה של היציאה לפנסיה. מה אני אעשה? מי אני ואיך ארגיש בצאתי לפנסיה?

 שנה לפני  הפרישה ראיינתי מאות מלקוחותיי, שיצאו לפנסיה, וחקרתי בדיוק מה הן עושות בזמן הפנוי למכביר. רציתי לדעת מה הן עושות  כל שעה במשך היום (ממש הצקתי להן). רובם ככולן אמרו שהן מאוד מאוד עסוקות ואין להן זמן....

משונה, חשבתי, מה עושים הלאה? איפה הזהות שלי בתמונת הפנסיה במחזה החדש? יהיה לי זמן לקרוא ספרים, התנחמתי (עד כה קריאת  ספר הייתה רק ביום כיפור. אף פעם לא היה לי זמן).

 לנהל עסק, עובדות, ספקים, השתתפות בכנסים, פאנלים מקצועיים, וגם ללמד ולהיות עם המשפחה  ועוד – כל זה לא הותיר לי זמן פנוי. מאידך, זה כל מה שידעתי, אני  עובדת, ועכשיו יוצאת לחופש. האמנם? באמת הייתי אחוזת חרדות !.

והנה הגיע היום בו יצאתי לפנסיה. בתחילה היה קשה מאוד, כי ה"אני" שלי והמהות שלי הייתה של אישה עובדת.

הייתי רשומה בחדר כושר וכאשר עבדתי, הלכתי אליו אולי פעמיים בשבוע. לאחר הפרישה הרחבתי את הביקורים שלי במכון, הצטרפתי לחוגי התעמלות והתעמלות מים.

בתחילה ייסורי המצפון לא עזבו אותי, כאילו  אין לי קיום אם אני לא עובדת. זאת הייתה התחושה.

זכורני  שעליתי לאוטובוס והעברתי מול עיני את הנשים המבוגרות יותר, מיינתי אותן בראשי: זו בוודאי מזכירה רפואית,  וזו מנקה בקופת חולים. הרגשתי שכל העולם עובד מלבדי.

הגברתי את נוכחותי בחדר הכושר ושחיתי כל יום בבריכה. שחייה זה הרי ספורט משעמם, חיוני, אבל משעמם, והנה דווקא בבריכה עלו לי המון רעיונות, כיצד לחלוק את הידע שצברתי במשך שנים, וכך בבריכה, תוך כדי שחייה, "כתבתי לי ספרים שלמים..." שלאחר מכן הועלו למילים. כתבתי 11 ספרים במשך שלושת רבעי שנה, שנושאיהם קוסמטיקה , גרפיטי (בהיותי אוהבת אמנות) וגם 3 ספרי ילדים. מלבד אלה, הקמתי  לי 3 אתרים בנושא סדנאות והרצאות.

אט אט נהניתי מהחופש - לקום בבוקר, לשתות לאט את הקפה, לאכול ארוחת בוקר קלה (קודם מעולם לא היה לי זמן לאכול) ויש זמן למפגש עם חברות.

 אחר כך הנחיתי סדנאות  והרצאות במגזר הפרטי. במקביל התנדבתי כמדריכה בסדנאות יצירה לילדים עם צרכים מיוחדים. מאוד נהניתי ולמדתי המון מהם!

כיום, אני חברה ב"ידיד לחינוך" ומדריכה סדנה ליצירה  בבית ספר ברמת גן. אני ממשיכה בפעילות הרצאות וסדנאות ופשוט נהנית מהחופש שלי, שמתם לב ? עכשיו זה ח ו פ ש -  החופש לעשות דברים שאוהבים-לא מוכרחים, אלא אוהבים לעשות!!!!!   איך אתם חווים את הפנסיה שלכם?