הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

לקראת פרוייקט לווי תלמידים עולים – סדנא בגבעתיים

לקראת פרוייקט לווי תלמידים עולים – סדנא בגבעתיים

מאת: שושנה רשף

אולי אתם לא יודעים, אבל בגבעתיים לבדה יש כיום כארבעים ילדים עולים מארצות שונות והם מפוזרים בין בתיה"ס השונים בעיר. לאחרונה אנחנו שומעים בעיקר על עליה גדולה מצרפת אבל יש עליה מתונה, טיפין טיפין גם מארצות אחרות כמו שבדיה, דנמרק, דרום אמריקה ועוד.

"ידיד לחינוך" בשיתוף עם משרד החינוך יוצאים בפרויקט משותף שמטרתו לעזור לתלמידים עולים. גבעתיים נבחרה להיות בין חמשת הישובים הראשונים בהם המיזם ניכנס לפעילות כפיילוט.

במפגש שהתקיים באמצע חודש מאי, השתתפו יונה זילברמן, רכזת "ידיד לחינוך" בגבעתיים, שתלווה את הפרויקט בעיר. עופרה דרורי, סמנכ"ל הדרכה ב"ידיד לחינוך", רעיה יעקוב, שתוביל את הפרוייקט מטעם "ידיד לחינוך", ומירי אלזרה פרוכטר, שתלווה את הפרויקט מטעם משרד החינוך.

עופרה מספרת שהיא הופתעה ממספרם הגבוה של הילדים העולים, ביניהם כאלה ש"עשו עליה", אבל גם כאלה שהם תושבים חוזרים ואחרי שהייה של שנים רבות בחו"ל - ילדיהם אינם שולטים בעברית.

ישבנו שם עוד כעשרה מתנדבים ומתנדבות דוברי שפות זרות שונות, הפועלים כבר שנים בבתיה"ס השונים בעיר. הרעיון הוא  להצמיד ילד עולה למתנדב, הדובר את שפתו במטרה לסייע לו ולקדם אותו. השפה הזרה אותה דובר המתנדב יכולה להיות שפת אימו, או שפה שרכש אותה במשך השנים. כבר מן ההתחלה צויין שבהמשך יצטרפו מתנדבים נוספים.

כדי להמחיש את האתגר המורכב בפניו נצטרך לעמוד, מציגה בפנינו רעיה סיטואציה בה אנחנו, המתנדבים, יוצאים להפסקה בבית הספר ונתקלים בשני ילדים משחקים טניס, האחד צבר והשני עולה מחבר העמים. האזנו לשני קטעים קצרים בהם הצבר מטיח בפני הילד העולה את מה שהוא שמע או הפנים מהסביבה כלפי "הרוסים"... ומנגד את התגובות של הילד העולה.

אנחנו, המתנדבים סביב השולחן, מתבקשים לרשום את מה שאנו מרגישים וחושבים על מה ששמענו.

בהמשך מתנהלת שיחה לא קלה, כי הנושא עצמו לא קל. בין היתר מתפתח דיון סביב השאלה, האם אנחנו אמורים להגיב, אם כן, כיצד? ובכלל, מה התפקיד שלנו כמתנדבים במצבים כאלה ודומיהם, שהרי אנחנו איננו אמורים למלא את תפקידו של הצוות החינוכי, אנחנו באים רק לסייע, אז היכן הגבול?

מירי ממשרד החינוך מצטרפת לשיחה. היא מודה על ההתגייסות ומשבחת את הפעילות המיוחדת של המתנדבים בגבעתיים. היא מקריאה לנו סיפור מתוך כוונה להדגיש את הצורך במתן כלים ואפשרויות להגיע לילד ולהתחבר אליו.

הדגש, היא אומרת, הוא על מתן תשומת לב. חשוב לתת לכל ילד הרגשה שהוא מיוחד. בכיתה לא תמיד מתאפשרת גישה אישית. המורות עסוקות בהוראה, ובעוד אלף ואחד דברים. אנחנו בתפקיד הסבא, האח הבוגר, אנחנו יכולים להקשיב...אנחנו יכולים לשאול: "מה אתה לומד? במה אני יכול/ה לעזור?" לנו יש זמן, אנחנו יכולים לבנות עם הילד את הסיפור האישי שלו. בשיחה אישית אפשר להתעניין וגם לדבר על קודים התנהגותיים השגורים בכל ארץ באופן שונה. אפשר לגלות קשיים, בעיות בבית ובמשפחה, שאותם הילדים לא תמיד מגלים.

בדרך להתמודדות עם קשיי ההסתגלות של העולה, מדברים גם על עניין השמות. בעבר ציפו מייד מכל עולה שיהפוך לצבר, שישנה את שמו לשם עברי, ושידבר רק עברית. היום מבינים שחשוב ומומלץ להשאיר לכל ילד את שמו המקורי ואת שפתו, כדי לכבד ולשמור על הזהות.

אנחנו בראשית הדרך, מסכמת מירי ומבקשת מאיתנו, המתנדבים, כקבוצה רחבה עם מוטיבציה ויכולות להוות גשר בין התלמידים לצוות המורים.

כתובת האתר של האגף לקליטת תלמידים עולים – משרד החינוך:

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/Olim