הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

ללא ותק ועם ניסיון אפסי

מאת: יאיר זבולון

יד המקרה הוליכה אותי אל עמותת ״ידיד לחינוך״. כאשר פרשתי מעבודה סדירה לפני שלוש שנים,ידעתי שאני רוצה להשלים את אשר מנעתי מעצמי במשך ארבעים שנה. והיה ברור לי שהגיעה העת לעשות גם דבר מה למען הזולת.

כך הגעתי למוזיאון ארצות המקרא בירושלים, בו אני מדריך בהתנדבות. המוזיאון פותח למבקר בו צוהר לעולם הארכיאולוגיה וההיסטוריה המקראית. ממליץ מאד לבקר. הנכם מוזמנים. וכמורה דרך שלא מתעייף מלכתת רגליו בדרכים ואף מוביל חברים ומטיילים בהתנדבות ( בד״כ ) במשעולי ארצנו ובאתריה. אני גם תלמיד קבוע ב״אסכולות״.

ללמד תלמידים כלל לא עלה בדעתי. מה לי ולזה? הרי כל ניסיוני בתחום מסתכם באי אלו שעורי עזר שנתבקשתי לתת, כבוגר כתה ו׳, לתלמיד בכיתה נמוכה שהתקשה בקריאה ובכתיבה. כהורה, ממש לא ידעתי ללמד את ילדי. עד היום מזכירה לי בתי - רעות, שהייתי חסר סבלנות, כאשר ביקשה את עזרתי בהכנת שעורי בית. "מה את לא מבינה"? הייתי שואל, ספק בכעס ספק בתמיהה. איני יכול לשכוח את הדמעה שהופיעה אז בזוית עיניה. "לא זו הדרך", הרהרתי ביני לביני, שגית!

ואף על פי כן הנני כאן, בעמותת "ידיד לחינוך", ללא ותק ועם ניסיון אפסי, ואני חש מן הרגע הראשון באתגר הגדול. אין זה ענין של מה בכך לרכוש את תשומת ליבו של עול ימים, בעידן שבו הכל גלוי והפיתויים רבים ולגרום לו לגלות ענין בנושא הנלמד בכיתה.

יומן המתנדב שלי עדיין נקי. אין בו לעת עתה ספורים וחוויות מלאי ענין, שהייתי שמח לשתף בהם עמיתים לדרך. כאשר תלמיד או תלמידה טורחים לפנות אלי במסדרונות בית הספר ולומר: ״שלום יאיר״. אני נמלא נחת ועוד יותר, כאשר תלמיד אומר: ״חיכיתי לך בשבוע שעבר ולא היית״. אך אלו הן זוטות. רק כאשר אדע שסייעתי לתלמיד להתגבר על חוסר בטחון, על הרגשה שהוא נופל מאחרים, ועזרתי לו לשפר את יכולותיו, אהיה מרוצה. סוף סוף הועלתי במשהו למישהו. ואני מכוון לרגע הזה. יידרש זמן ככל שיידרש. סבלנות ואורך רוח היא תכונה הכרחית במשימה זו שנטלנו על עצמינו.

בהוקרה רבה למתנדבי ״ידיד לחינוך״, שם שמקפל בתוכו גם את התואר ״ידיד לתלמיד״.