הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

לייקה צוריאנו ופרידה שפירא מעפולה יודעות לשמור על אופטימיות למרות הקושי

לייקה צוריאנו - "עד סוף הקורונה אני אוכל לעטוף את העיר בשמיכה"  

 

אני סורגת ריבועים במסרגה אחת. אני אפסיק או כשיגמר לי הצמר, או שהקורונה תחלוף ואז אחבר את הכל לשמיכה אחת גדולה. תהיה לי מזכרת מימי הקורונה. בשאר היום אני מפסלת ומציירת.

אני אוהבת להתנדב. אני מתנדבת בביה"ס "נופים", שם יש לי שני נינים. אני נמצאת בכתת חינוך מיוחד ונהנית מכל רגע. עשיתי עם תלמידים פסיפס שמקשט את הכניסה לבית הספר. אני מתנדבת בבית "יד לבנים" ובעוד מקומות ותורמת הרבה. לפעמים אנשים ברחוב עוצרים אותי ושואלים, אם אני זוכרת אותם. אני לא זוכרת אותם, והם אומרים לי: "אבל אנחנו זוכרים אותך, כשעזרת לנו". זה הסיפוק הגדול שלי. עכשיו אנשים רוצים לתרום ולעזור לי. אף פעם לא התנדבו בשבילי. אני לא צריכה את העזרה, אבל מבינה את הצורך שלהם לעזור ומתרגשת מהאיכפתיות של כולם. משאירים לי דברים על יד הדלת. זה חג פסח? זה חג משלוח מנות! אני עובדת בגינה שלי, קוראת ומדברת המון בטלפון. יש לי 11 נכדים ו - 8 נינים. אפשר כל היום להיות בטלפון ... אני אולי לבד, אבל לא בודדה. בליל הסדר ערכתי את השולחן, כמו שאני רגילה תמיד, מקושט ומיוחד. שלחתי לכולם בקופסאות דברים מיוחדים, שבישלתי לחג.

שאלתי את עצמי: למה נתנו למגפה הנוראית הזאת שם כל כך יפה? אולי יהיה בה משהו טוב בסופו של דבר? אולי שמיכה לעטוף את כל העיר?

 

 

פרידה שפירא - דפדוף באלבום התמונות

 

הילדים שולחים לי תמונות של הנכדים, ואני מתמוגגת ומתמלאת בשמחה. תמונה של אחת מנכדותי הזכירה לי תמונה של עצמי, כשהייתי ילדה. הוצאתי את אלבום תמונות ילדותי, והופתעתי מהדמיון בינינו. השיח סביב התמונה הזו עודד אותי לצלם ולשלוח לילדים עוד תמונות מימי ילדותי וילדותם. הנכדים הבוגרים יותר החלו להתעניין בתמונות ונוצר שיח מרגש סביב כל תמונה ששלחתי. זה היה מסע בזמן. מפלט מהניקיונות והבישולים, רגע של נחת, ובעיקר רגע של קשר בין הדורות. העלנו זיכרונות וצחקנו המון. הצחוק יפה לבריאות ובעיקר בימי קורונה.