הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

לאן לקחה אותנו הקורונה

מאת: רעיה סול

פורים רק נגמר ואנחנו עוטים מסכות על פנינו.

הג'ל שעד היום נקנה ע"י גברים לתסרוקת, נחטף היום כמו לחמניות טריות.

אנו, הגמלאים המבוקשים, אלה שעומדים לצד המורים כמעט ממש בחזית מערכת החינוך, יושבים כעת בבית, כדי לא לסכן אחרים ובעיקר את עצמינו. אחד מתפקידינו היה לתת עידוד וחיבוק לתלמיד, באחת הדבר נאסר בתכלית האיסור.

אגירת מזון מזכירה לנו את המלחמות שהיו, וזה מעכיר את רוחנו עוד יותר.

אחת ממעלותינו היא סיפורי ההיסטוריה שזכורים לנו באופן אישי, אך מי זוכר היסטוריה היסטרית של מגיפה שכזו?

מפאת גילנו, רובנו אינם יכולים להשתתף בשעורים הדיגיטליים המועברים לתלמידים דרך המדיה.

אנו רוצים לקנות מתנות פסח לנכדים והכל סגור. גם מכון הכושר סגור ואי אפשר להוציא קצת אנרגיות ותסכולים שמצטברים.

הקוסמטיקאית, הספרית והמניקוריסטית לא מוכנות לקבל אותנו, וכך נוסף על כל הצרות אנו מוזנחות.

בתחילת האירוע, נשלחו ילדינו לסוג של "פנסיה מוקדמת" - הזדמנות טובה לזוג להיות קצת באינטימיות. לצורך זה נשלחו הנכדים לסבא וסבתא לכמה שעות, אבל גם המפגש הזה נמנע מאיתנו, שמא נידבק. גם זה ירד מהפרק, כי יש איסורים על כל סוג של ביקור.

לפחות יכולנו לצאת קצת לטבע, אולם מזג האוויר בשבוע החולף היה חורפי וסוער. נשארנו תקועים בבית, ובינתיים הגיעה ההוראה שלא לצאת לפארקים או לחוף הים.

מאידך זו הזדמנות מצוינת לסדר, למיין ולזרוק מסמכים ושאר חפצים שאגרנו בחמישים השנים האחרונות.

מדוע לא מחזירים לפחות את "זהו זה" שיצחקו קצת על המצב שנוצר?

ההובי של נֶכדִי הוא טיפוס על קירות, בקשתי ממנו שילמד אותי כיצד לעשות זאת.

שנהיה בריאים ונעבור הכול בשלום.