הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

לאה צבי מקבוץ יפעת אוהבת את תכנית M21 של משרד החינוך

מאת: ריקה שפרינצק

לאה צבי מקבוץ יפעת מתנדבת בתכנית מאד מיוחדת בביה"ס האזורי "שגיא" שבקבוץ שריד. הכתה בה היא מתנדבת, משתתפת בתכנית שנבנתה בשיתוף המינהל הפדגוגי של משרד החינוך ומינהל עובדי הוראה לקידום מרחבי למידה חדשניים עבור מורים יזמים מובילי פדגוגיה חדשנית (תכנית M21). הגמישות הפדגוגית הנדרשת לכך, החלה כבר לפני ארבע שנים, אומרת שרה אליהו, מחנכת ומובילת הפרוייקט בביה"ס, "השנה זכינו במכרז לתכנית זו יחד עם עוד כמה בתי ספר במועצה האזורית ובארץ, בהוכיחנו שאנו עומדים בתנאים הנדרשים".

התכנית, מספרות לאה צבי ושרה אליהו, היא בהתאם לזו הנדרשת על ידי משרד החינןך, אבל מכאן והלאה הדברים נעשים אחרת. בתחילת כל שבוע מקבלים התלמידים את מערכת השעות עם משימות שבועיות. המורה קובעת זמנים למליאה, אותם יודעים התלמידים מראש. במליאה היא מקנה חומר חדש, ובהמשך התלמידים בוחרים מתי לעשות מה. התלמידים הם שמנהלים את הזמן שלהם לאחר שניתנות להם המשימות והמטלות למיניהן.

מכאן נובע, ששיטת הלימוד אינה פרונטאלית, חדר הכתה עבר שיפוץ מיוחד. בעקבות המכרז, קבל ביה"ס השנה לראשונה תקציב לכך, כולל הריהוט. הילדים יכולים לבחור את מרחב הלמידה שלהם, על הרצפה, על הספסל, ליד המחשבים או בפינת הספרייה – אבל הכל בתוך הכתה עצמה. הילדים בוחרים איך לעבוד ולבצע את המשימות – מה שמעורר עצמאות, תחושת חרות ושליטה. בסוף היום צריכים הילדים לסיים את מה שהוטל עליהם, ומי שלא הספיק או בחר לעסוק במשהו אחר, יבצע את המטלות בבית.

"התלמידים מקבלים, למשל, משימה בחשבון מעמוד 62 עד עמוד 70", מספרת לאה "ועכשיו, הם יחליטו מתי לבצע את המשימה. אם אינם רוצים, יש בחדר משחקי חברה, מחשבים וספרים, אבל צריך לדעת שבסופו של דבר, חייבים לבצע את המשימות. הכל כאן בנוי על אמון – כך גם לומדים הילדים מהי חלוקת זמן וכיצד לנצל אותו נכון".

השיטה, היא אומרת, הוכנסה לבית הספר על ידי המורה שרה אליהו, עימה אוהבת לאה לעבוד, ולמען הסר כל ספק היא מדגישה שהעבודה כאן מורכבת יותר מאשר בכתה רגילה. המורה צריכה לשלוט על כל מה שקורה ולהכין היטב את כל ההתרחשויות

"כל ילד מתקדם לפי הקצב שלו, מי שמתקשה, המורה עוזרת לו, אבל לא אומרים כל הזמן לילד מה לעשות". לאה משתלבת בשיטה, מגיעה בימי רביעי לבית הספר ומסתובבת בין התלמידים, בדיוק כמו המורה. כשהיא רואה ילד מתקשה, היא עוזרת לו ואז עוברת הלאה. "חשוב לי קודם כל לקדם את הילד", היא אומרת, "ותוך כדי כך, אנחנו גם משוחחים. אם ילד עושה למשל עבודה אישית על שיר או סיפור, אנחנו יושבים יחד ומחפשים חומר. פעם עשו ילדים מחקר על חבר הקבוץ שלנו, צביקה לוי, שהיה "האבא של החיילים הבודדים" בתנועה הקיבוצית. אני, שהכרתי אותו, ישבתי איתם וסיפרתי להם עליו. אבל אני גם משחקת איתם משחקי חברה, ונשארת עם הילדים בהפסקות. באתי להיות עם הילדים ולא לשבת עם המורות בחדר המורים. אני רוצה לדבר איתם ולשמוע מה קורה – עיניים מול עיניים".

שרה אליהו, מחנכת הכתה, משבחת את תרומתה של לאה בכתה. " היא משתלבת היטב בכל מה שצריך, למשל, עזרה פרטנית בשפה ובמתמטיקה, או עזרה בתכנון סרט שמכינים התלמידים, וגם מביאה תכנים משלה".

לאה מתנדבת כבר שלוש שנים. את התנדבותה החלה עוד לפני שהצטרפה ל"ידיד לחינוך" לפני כשנה וחצי. היא גננת במקצועה וגם יועצת. במשך 18 שנה ניהלה את החינוך של הגיל הרך בקיבוצה – יפעת. את ילדי יפעת המגיעים לבית הספר הכירה כבר קודם. "ההורים ידעו מי אני, שמחו מאד ונתנו לי המון מקום. גם עם הילדים החיבור היה מצויין".