הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

כשנתינה פוגשת דמיון...

מאת: אלגרבלי ברוריה

גו'רג' ברנרד שאו אמר: "דמיון הוא תחילתה של היצירה".

נא להכיר את הגב' אתי אביטן מטבריה, שאצלה, הנתינה והדמיון חברו יחדיו. כתוצאה מחיבור מבורך זה נוצר המיזם: "תיאטרון מקרטון".

אתי אביטן, נשואה, אימא לשלושה ילדים וסבתא לשבעה נכדים, עבדה כגננת במשך 35 שנים.
"תמיד אהבתי ספרות ילדים. במסגרת למודי כגננת בכירה, למדתי אצל הסופרת מרים רות. מאז נמשכתי לתחום זה בכל מאודי", מציינת אתי בהתלהבות עם ברק בעיניים.
בנוסף לאהבה זו, היה לאתי חלום - להיות שחקנית בתיאטרון ולהופיע בפני ילדים. החלום ליווה אותה שנים רבות, והאמונה כי יתממש, לא נמוגה אצלה מעולם. כשיצאה לגמלאות היא החלה להתנדב ב"יד שרה". אולם מששמעה על עמותת "ידידי החינוך" הצטרפה מיד והחלה להתנדב בגן.

לשאלה, כיצד נולד הרעיון להקים תיאטרון מקרטון, היא משיבה: "עיקר התנדבותי ב'יד שרה' היה לפרק ציוד רפואי מתוך אריזות בגדלים שונים. משראיתי את ערימות האריזות המצטברות לאחר הפירוק, הבזיק במוחי רעיון, והבנתי שזה הרגע הנכון להפוך חלום למציאות, ולנצל את האריזות למימוש חלומי. כך, בעצם, נולד 'התיאטרון מקרטון' (יצא אפילו חרוז, מעירה בחיוך)".

כשאתי מלאה בהתלהבות ובתשוקה לממש חלומה, היא משתפת את גננת הגן בתכניתה, וזו מוקסמת מהרעיון ונרתמת למשימה.
"וכך, מאריזות המיועדות לאשפה, התחלנו להפיח בהן חיים והן החלו לקרום עור וגידים", היא מסכמת את דבריה.

למה בעצם משמשות האריזות?

"הן משמשות למספר דברים: האחד, לבניית אביזרים להמחשת הסיפורים, השני, לתפאורה והשלישי, לפעילות היצירתית של הילדים בעקבות הסיפורים.

לכמה סיפורים בנית ויצרת אביזרים מהאריזות עד כה?

"עד כה המחזנו שלושה ספרים: 'הארנב ממושי' של שלומית כהן - אסיף, 'דג הקשת', של מרכוס פיסטר, ו'איילת מטיילת', של רינת הופר, והיד עוד נטויה", אומרת אתי בחיוך.

כששאלתי את אתי, מהו הסיפוק הגדול שלה בהתנדבות זו, היא עצמה את עיניה, וכשפקחה אותן לאחר מספר שניות, היה אפשר לראות את האושר שפורץ מתוכן. בלי היסוס היא ענתה: "הסיפוק הוא עצום. ראשית, ילדים שהיו חסרי ביטחון ונטולי כישורים חברתיים, מביעים את עצמם בשפה עשירה יותר, מתקשרים עם חברים, ומשתפים פעולה במהלך ההמחזה ובמהלך יצירת התוצרים בעקבות הסיפורים. זהו עונג צרוף".

המיזם המבורך חשף בפני הילדים, ביתר שאת, את העולם הספרותי, הפגיש אותם עם סיפורי קלאסיקה, עם סופרים וסופרות, והוא אינו פוסח גם על התחום המוטורי, שגם פה הוא נותן מענה לאותם ילדים, הזקוקים לחיזוק ולשיפור תפקודם בתחום זה.

במהלך שיחתנו על הסיפוק מעשייתה, אתי מוסיפה: "המיזם אמנם עוסק ביצירה ובדמיון, אך הוא מטפל בעצם גם בנושא חינוכי חשוב והוא: 'מיחזור חומרים', וכך אנו זוכים גם לחנך את הילדים לשמירה על איכות הסביבה".

לסיום הריאיון שאלתי את אתי על תכניותיה לעתיד ומהו המסר שלה לפורשים.

לגבי תכניותיה לעתיד השיבה:
"העשייה גרמה לי לתיאבון רב, והחלום שלי עתה הוא להרחיב את 'תיאטרון קרטון' לתיאטרון קהילתי - תיאטרון שייערך במקומות ציבוריים כגון: מגרשים, מתנ"ס ואפילן ברחוב. החלום שלי הוא להנגיש את עולם התיאטרון לאוכלוסייה רחבה יותר, בעיקר לאותה אוכלוסייה דלת אמצעים, שהמושג תיאטרון, רחוק מעולמה מסיבות כלכליות ואחרות".

לאתי יש מסר ברור, היא מציעה לכל הפורשים ללכת ולהתנדב, כל אחד על פי נטיות לבו וכישוריו. "ההתנדבות היא ערך חשוב, שהשכר לצדה רב", היא מסכמת.

עלי לציין, כי במהלך המפגש עם אתי, ראיתי את האור שבעיניה ואת התשוקה שממלאת אותה. היא חדורת מוטיבציה לתרום ולפעול למען הילדים.

אצלה, השמים לא מהווים גבול.