הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

"אני לא אוהב שההורים נותנים לי מתנה בסוף השנה. אני לא צריך, יש לי מספיק תמורה"

מאת: רחלי פוקס משקובסקי

"אני לא אוהב שההורים נותנים לי מתנה בסוף השנה. אני לא צריך, יש לי מספיק תמורה.." כך אומר אפרים אביגדורי, מתנדב מזה עשר שנים ב"ידיד לחינוך", בקבוצה הפועלת בקריית אונו.

אביגדורי, גבר נמרץ בן 82, מלמד בביה"ס "שרת" בעיר. לפני שהצטרף לעמותה, היה פעיל במשך שמונה שנים בתכנית "גימלאים בחינוך" שהקימה פרופ פלורנס מיטווך ז"ל במסגרת תכנית ברוקדייל באוניברסיטת בר אילן.

בביה"ס "שרת" הוא מלמד אנגלית תלמידים מכתות ה- ו שמדברים היטב אנגלית, לעתים כשפת אם ולעתים לאחר שהות ממושכת בארצות דוברות אנגלית. בכל זאת, בקריאה ובכתיבה הם ברמה של שאר הכיתה. הוא יושב בכל פעם עם ארבעה ילדים, ומלמד, לדבריו, בדרך של משחק ותיאטרון. לדוגמא, הוא מספר להם את אגדת כיפה אדומה, אחר כך מחלק תפקידים, והילדים ממחיזים את האגדה באנגלית. כשהוא מגיע לבית הספר, הילדים כבר מצפים לו. אפרים משלב גם נושאים מההסטוריה של עם ישראל, שהוא בקי בהם, על מנת להרחיב את השכלתם. לפני כמה שנים יזם תכנית של מסיבות ראש חודש, כאשר בכל חודש כתה אחרת הכינה את המסיבה לכל השכבה. התכנית התקיימה זמן רב. הוא מרגיש רצוי בבי"ס "שרת". יש לו חדר קבוע, שפנוי בשבילו באותו בוקר שהוא בא לבית הספר.

אביגדורי, עו"ד במקצועו, שהה עשרים וחמש שנים בחו"ל במסגרת עבודתו בתחום פרויקטים כלכליים. בנוסף שימש כמדריך תיירים בנושאי מסורת יהודית. בשנת 2000 חזר משהות באוסטרליה, פרש מעבודתו, ומאז הוא מתנדב. בתו המשמשת כמנהלת ביה"ס במיתר, היא במקצועה מורה לאנגלית, ומספקת לו חומרים שונים שמסייעים לו בהוראת האנגלית. הוא מנהל גם תיקי ניירות ערך של חברים בארץ ובחו"ל, גם כן בהתנדבות, ועד לפני שנים אחדות שימש כשוטר מתנדב בתחנת מסובים.

ההתנדבות נותנת לו סיפוק, הוא אומר. מי או מה השפיע עליו להתנדב, אני שואלת. הוא מהרהר רגע ועונה: "אשתי, רוחי, שתמיד ראיתי אותה פועלת בהתנדבות בוי"צו. בבתי ספר היא לימדה אותי להתנדב. הייתה גם מרבה לארח חברים כשהיינו בחו"ל. היא אישה מקסימה. במשך כמה שנים התנדבנו יחד בבר אילן, ואחר כך ב"ידיד לחינוך". אשתי שמשה כספרנית בבית הספר.

אביגדורי נולד ביפו להורים יוצאי פולין. אביו, שקיבל חינוך ציוני, עלה לארץ באופן בלתי לגאלי בשנת 1934 בספינה שעגנה סמוך לנמל יפו. הוא הגיע כשהוא אוחז בידו האחת בחבל ארוך שנמשך מהספינה אל החוף, ובידו השניה בטלית ובתפילין שלו. אשתו, אמו של אפרים, הגיעה חצי שנה אחריו. לימים עברה המשפחה להתגורר בתל אביב. שם משפחת אביו היה סמבור. לאחר השואה, כאשר התברר שכל בני המשפחה שנותרו בפולין נספו, ואפרים הילד חשש שהילדים ילעגו לשמו (כושי סמבו....) שינה האב את שם המשפחה לאביגדורי, שהיה שמו הפרטי של הסב, אבי אביו של אפרים. הוא מספר שחתנו מתלווה למסעות תלמידים לפולין, ופעם הוא הצטרף למסע כזה, וביקר בקרשניק, עיירת הולדתם של הוריו. בקרוב ייסע לבקר בלובלין, שם למד אביו בצעירותו ישיבת "חכמי לובלין."

אפרים ואשתו הם אנשי הציונות הדתית. יש להם שלושה ילדים, עשרה נכדים ואחד עשר נינים. כל ילדיהם ונכדיהם חיים בארץ, רובם בנגב – במיתר והסביבה. ריכוז נוסף של בני משפחה נמצא ביישוב סנסנה בשומרון. הוא מכונה "סבא אפי".
איך נפגשים זה עם זה במשפחה כל כך גדולה, אני שואלת. "נוסעים ביחד פעמיים בשנה לאירוח כפרי או לבית הארחה. נפגשים בפסח ובמועד נוסף. יש כמה נכדים שמתגוררים קרוב, אותם באופן טבעי פוגשים יותר. אשתי בקשר טלפוני עם הילדים ועם הנכדים כמעט כל יום. אשר לנינים – מדברים עם אלה שכבר יכולים לדבר...".